הון עשיר על משנה בבא קמא י:ח
הון עשיר על משנה בבא קמא · Hon Ashir on Mishnah Bava Kamma 10:8
Open in the reader →1הגונב וכו' . ישוב לשון המשנה על פי פירוש הר"ב כך הוא, הגונב טלה מן העדר והחזירו, ומת או נגנב חייב באחריותו, והטעם הוא על כי לא ידעו הבעלים לא בגנבתו ולא בחזירתו, דאילו הוו ידעי הוו זהירי ביה, ומכיון שהוא מטעם זה פשוט הוא דאף אם מנו את הצאן והיא שלימה אינו כלום, דלא משום מנין זה נתגלה להם שתהיה צאן אחת למודה לצאת, הואיל ולא ידעו בגנבתה, כי סבורים הם דלהיותה שלימה דמעולם לא נגנב מהם כלום. ומנו את הצאן והיא שלימה דסיפא הכי קאמר, אם מנו את הצאן, ומדנתנו דעתם למנות הצאן ש"מ דידעו בגניבה ומנו אותם לראות אם נחזרה או אם נגנב מהם יותר מאחת, ומצאו הצאן שלימה פטור, דכי ידעו בחזרה כבר ידוע להם שיש בין הצאן צאן אחת הרגילה לצאת, ועליה דידוה קא רמיא לשמר'. ואפשר דמהאי טעמא סתם התנא דבורו, ועל כי לא ידעו בגניבה לא הזכיר מנו כלל אע"ג דה"ה אם מנו, ועל אם מנו לא הזכיר ידיעת הגניבה כלל, משום דמסתמא כי לא ידעי בגניבה לא סלקא דעתם למנות, דאין דרך למנות הצאן על לא דבר, שאין הברכה מצויה בדבר המנוי (תענית ח: ב"מ מב.) בפרט פעמים הרבה, וכי מנו את הצאן מסתמא ידעו בגניבה, דזה גרם שעלה במחשבה למנותם. ולפי פי' רש"י (קיח. ד"ה חייב באחריותו) שהכל תלוי בדין ההשבה, ושבלתי ידיעתם לא מקרי השבה, וכן נראה מפשטא דמתניתין כמו שהוכיח התי"ט, פירוש המשנה הכי הוא, הגונב וכו' על כי לא ידעו וכו' ולכן לא מקרי השבה, דאף אם מנו הצאן ושלימה היא לא סלקא דעתיהו שהושב להם כלום על כי לא ידעו שנגנב מהם כלום, אבל אם מנו וכו' דאין זה מסתמא אלא כשידעו שנגנב כמ"ש לעיל, ומצאוה שלימה הרי ידעו בבירור שהוחזרה להם, בהיות יודעים שנגנב מתחילה ועתה מוצאים הצאן שלימה, ולכן מקרי השבה גמורה אע"ג דהגנב עצמו לא הודיע להם כלום כשהשיב, אלא שהם מעצמם ידעו זה ע"י מנין הצאן: