הון עשיר על משנה ביצה ד:ז
הון עשיר על משנה ביצה · Hon Ashir on Mishnah Beitzah 4:7
Open in the reader →1וחכ"א עד שירשום וכו' . כתב התי"ט ז"ל, כב"ה דלעיל (פ"א מ"ג) , והכא מחמירין ובעי שירשום, משום דאקצייה בידים, עכ"ל. וז"ל התוספות (לד: ד"ה ואומר) אבל קשה דמחלפא שיטתיהו דב"ה, דלעיל קאמר דאומר מכאן אני נוטל למחר סגי, והכא קאמר דבעי שירשום. וי"ל דשאני הכא דאקצייה בידים, עכ"ל. משמע מדבריהם אלו דהכא החמירו רבנן יותר מדלעיל, ומלבד מה דיש לתמוה על התוספות דקאמר דב"ה אמר לעיל דבאומר מכאן אני נוטל למחר סגי, דהא לא כן תנן אלא בה"א זה וזה אני נוטל, והוא דומה לעד שירשום דהכא. יש לתמוה אתרויהו דבירושלמי לא כן אמרינן, דגרסינן בירושלמי דפ"א (ה"ד ה:) וכן בהאי פרקין (ה"ז יט.) מחלפא שיטתיה דר"א, דתנינן תמן בש"א לא יטול אלא א"כ נענע מבעוד יום, ור"א לאו שמתי הוא, חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן. מחלפא שיטתון דרבנן, דתנינן תמן ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל, והכא אינון אמרין הכין, עוד אינון אית להון חומר בדבר שיש בו רוח חיים, ע"כ. הרי מפורש דהתם החמירו יותר מהכא, דומיא דר"א דהתם בעי שיפרש זה וזה, והכא לא צריך שיאמר בפירוש זה וזה, אלא די שירשום ויאמר מכאן ועד כאן, ואוכל מאותו מקום הרשום בי"ט כל מה שירצה, ואינו צריך שירשום מבע"י מה שרוצה לאכול דווקא כמו בשובך. וליכא למימר דאשתמיט להו האי סוגיא דירושלמי, שהרי תחילתה כתבה התי"ט בשם התוספות, שכתבה התוס' (שם) בשם הירושלמי אדברי ר"א: והנה ללשון התוספות יש לישבו הכי, והוא דבש"ס (דף י.) הקשו לב"ה, דאמאי לא סגי ליה באומר מכאן וכו', ואמאי צריך שיאמר זה וזה וכו', ומשני כמ"ש התי"ט התם (פ"א מ"ג) דזמנין דמשכח כחושין וכו'. וטעם זה לא שייך למימר הכא, והתם נמי אי לא הוה טעם זה הוה ליה למימר דבמכאן אני וכו' סגי. ומשום הכי קאמר התוספות דלעיל אמר ב"ה מכאן וכו' ומ"ש מהכא, דע"כ לא אמר התם דבעו שיאמר זה וזה אלא מטעם דזמנין דמשכח כחושין וכו', אבל בלא טעם זה סגי ליה במכאן וכו', וא"כ אפוא מ"ש דהכא דלא שייך זה הטעם, דלא סגי ליה במכאן, ושני וכו', ועל פי דרכו אתי שפיר דהכא החמיר יותר מדלעיל, דמכאן ועד כאן חמיר ממכאן אני אוכל. והנה אוקמתא זו דמוקמינן טעמא דב"ה דלא אמר דסגי במכאן אלא דצריך שיאמר וכו' דזמנין דמשכח כחושין וכו' אוקמתא אחרונה דרבא היא, אבל לאוקמתא ראשונה דהתם והוא סברת ר' הושעיא, טעמא דב"ה דלא סגי ליה במכאן, הוא (ו)משום דלית ליה ברירה, ומשום הכי צריך שיאמר זה וזה אני נוטל, וצ"ל שזו היא סברת הירושלמי, ומשום הכי שפיר פריך למה מחמיר התם יותר מהכא, דהואיל ומטעם ברירה הוא, הכא נמי לא סגי באמרו מכאן ועד כאן, דעדיין לא הוברר איזה מהם רוצה ליקח, דאין פירושו דמכאן ועד כאן שיקח הכל, אלא שכוונתו הוא שמאותו מקום שמכאן ועד כאן יקח מה שירצה, וכשיקחם למחר משם לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שאותם שלקח הם אותם שהזמין, הואיל ולא הזמין אתמול אותו מקום ע"מ לאכול את כלו אלא לאכול מה שירצה מאותו מקום כמ"ש, ומשני הין הכי נמי דבכה"ג דירשום הוי ברירה, ואפילו בקינים כשהזמין קן בין הקינין אע"ג שאינו רוצה ליקח כל הקן כמו הכא היה די אי לאו דהם בעלי חיים דחמירי, ומשום הכי צריך שיברור יותר בבירור שם ויאמר זה וזה אני נוטל וכו':
2עד שירשום . כתב הרב ז"ל עד שירשום בסימן דאין ברירה, והלכה כחכמים. נראה דס"ל כאוקמתא ראשונה דבבלי שהבאתי לעיל, וכן משמע ממה שסתם דבורו בפירוש המשנה דפ"א ולא כתב הטעם דזמנין דמשכח כחושין וכו', וכסברת הירושלמי הנ"ל. אבל תימא דהכא בדין זמון דהוא מדרבנן קיימינן, ובמשנה ד' פ"ז דדמאי כתב דקי"לן דבדרבנן יש ברירה, וא"כ איך פסק הכא כרבנן דאמרי עד שירשום משום דאין ברירה. ועיין מ"ש בפ"ו משנה ג' דאהלות ששם הארכתי: