הון עשיר על משנה ברכות ג:ה

1היה עומד בתפלה, ונזכר שהוא בעל קרי . הקדימו לירד לטבול וכו'. כסדר הענין, שהטומאה קודמת לטבילה:

2עד שלא תנץ החמה . גרסינן בש"ס (דף כה:) לימא תנן סתמא כר' אליעזר, דאמר עד הנץ החמה, אפילו תימא ר' יהושע ודילמא כותיקין, דאמר ר"י ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, ע"כ. ומדקאמרי כותיקין בכף, ולא בותיקין בבית, ש"מ דמתניתין בכל אדם איירי, וקמ"לן מתניתין, דאף למי שאינו ותיק, דאינו רגיל לקרות בכל יום עם הנץ החמה, התירו לו להתכסות במים כל שאינו יכול לעלות ולקרות בעת הותיקין. או אפשר, דהחדוש הוא להפך, דאעפ"י שאינו ותיק, אינו יכול להשמט עצמו מלישב בתוך המים עד שיקרא ק"ש, באמור, כבר אני יכול לעלות ולהתכסות ולקרות בזמנו, ואע"פי שאיני יכול לעלות ולקרות בזמן הותיקין, כבר אינו רגיל לקרותו אז. אלא כל שאינו יכול לעלות ולקרות בזמן הותיקין, מחייבינן ליה להתכסות שם, ולקרותו בתוך המים, דחיישינן דילמא יאריך בעלייתו ובהלבשו, ויעבור מתוך כך זמנו. או אפשר, דתרתי אשמועינן מתניתין, חייוב העלייה אם יכול, שא"א לו לכוין דעתו בתוך המים כמו בזמן שהוא לבוש, וחיוב כסוי במים כשאינו יכול, כדי שלא יעבור זמנו. ובענין זה אתי שפיר, דנקט מתניתין בפירוש אם יכול וכו', ואם לאו וכו', ולא קיצר לשונה, באמור ירד לטבול, אם אינו יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יתכסה במים ויקרא, דמכלל לאו היינו שומעין הין:

3מים הרעים . סרוחים מחמת צואה וטיט סרוח שהיו תחתיהם. ומי המשרה אינם סרוחים מחמת דבר מאוס בעצמו, ואפילו הכי אסור לקרות בתוכן עד שיטיל לתוכם מים לבטלם, וזה כמעט א"א דעד כמה רמי ואזיל, הלא מרובין הם, וימהר יותר אם יעלה ויתכסה, ולכן לא יקרא בתוכן כלל, ושנה התיקון ללמד על כיוצא בהם, והם המי רגלים שאפשר לבטלם בזמן מועט מפני שהם מועטים:

4וכמה ירחיק מהם . וה"ה לכיוצא בהם, ארבע אמות. וכדי שלא נטעה לומר דדין ההרחקה אמי רגלים החמורים, דאסר לקרות אף כנגדן, לבד קאי, לא שנא דינו באמצע בפירוש, שבענין זה נהיה מוכרחים לפרש מהם אמה ששנוי לעיל, ובזה יובן החסרון שכתב הר"ב וטעמו: