הון עשיר על משנה עדיות ח:ז

1שנא' הנה אנכי שולח לכם וכו' . נלע"ד שמכאן הביאו ראיה כלם, אלא אחד מדקדק הפסוק הראשון, ואחד ראש השני, ואחד הסוף. והוא דמאן דס"ל דבא לעשות שלום בעולם, מפיק ליה מדכתיב הנה אנכי שולח וכו' לפני בא יום ה', להיות שיבא יום אחד קודם ביאת המשיח, ש"מ שבא לעשות שלום בעולם בין המלכיות כמ"ש הראב"ד. ומאן דס"ל דבא לברר המשפחות לת"ק כדאית ליה ולר' יהודה כדאית ליה, מדקדק ספיה דקרא דכתיב והשיב וגו' ולב בנים על אבותם, דמשמע באמרו אבותם בכינוי, דבאבות ממש שהם אבותם של אלו הבנים מיירי. ור"ש דס"ל דבא להשוות המחלוקת, מדקדק רישא דפסוק השני, דכתיב והשיב לב אבות על בנים ולא קאמר על בניהם, ש"מ דלא באבות ממש מיירי. ואפשר דר"י דאמר לקרב אבל לא לרחק מדקדק שינוי זה, דברישא לא קאמר בניהם דמשמע אעפ"י שאלו הפסולים דנתקרבו למשפחות כשרות שאבותיהם היו כשרים, לא היה ראוי שאבות המשפחות האלה יקרבו אותם ויקראום בנים, כגון שפסול אחד לקח בת כשר שאין אדם נמנע מלקרות לחתנו בנו (עי' בר"ר פפ"ד כא) , לא היה ראוי שאב בת זו יקרא ויקרב לחתנו זה הנקרא בשם בן אעפ"י שאינו בנו ממש כשידע שהוא פסול, להיות כי טמא בתו וטמא את משפחתו, ואליהו ז"ל יעשה שישיב לבו אליו ולא ירחיקנו, וזהו והשיב לב אבות על בנים סתם, והם חתניהם דדרך לקרותם בנים, ומשום הכי לא קאמר בניהם דאינם בניהם ממש. והדר אמר ולב בנים על אבותם ממש, והם אלו הבנים שנתרחקו באמור שהם פסולים, הוא ישיבם על אבותם ממש כי יגלה אבותם מי הם ונדע שהם כשרים, ובזה יחזרו לכשרותם. או אפשר לפרש שישיבם על אבותם, שלא יהיה לבנים תרעומת על האבות שחטאו ופיסלו אותם בענין שנצרכו להבדל מקהל ישראל הכשרים, כי יראו שאין האמת כן כי אבותיהם לא חטאו ושהם כשרים הם: עדיות מתחיל בשין ומסיים במם, כי השין הוא בתפילין המרובעים כמם סתומה, והם עדות לישראל כמו שארז"ל (ברכות ו. עה"פ דברים כח, י) וראו כל עמי [הארץ] כי ש"ם ה' נקרא עליך. אלו תפילין שבראש. הרי שש"ם מורה על עדות התפילין, והאותיות עצמם מורים על השני עדים אחרים, שהשין נוטריקון שבת, והמם מילה, ואלו הם העדים המעידים על האדם שהוא מזרע ישראל וכשר להעיד כל מיני עדיות: סליק מסכת עדיות. כלולה מכל משניות: טוב יורו בעת רואים המורים בהוריות. הבאים ונמצאים במשנה בעדיות: