הון עשיר על משנה עירובין א:ה
הון עשיר על משנה עירובין · Hon Ashir on Mishnah Eruvin 1:5
Open in the reader →1היתה וכו' . כתב הרב, ר' יהודה קאמר לה ולית הלכתא כוותיה. פי' סוף דברי ר"י הם, ולא תימא דהוי מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם, הכי משמע מן הסוגיא דבבלי. אבל בירושלמי (ה"ה ח.) אמרינן למי נצרכה לר' יהודה. ש"מ דאין אלו דברי ר"י אלא רבי סתם לן הכא כר' יהודה. וי"ל דלאו דווקא הוא אלא ר"י ממש הוא, והראיה דבתר הכי אמרינן התם עקומה וכו' ר"י היא, עגולה וכו' ועוד היא דר' יהודה. ש"מ דר"י ממש היא, ומדסיפא ר"י ממש היא כ"ש הרישא, ואף כי הכא ודאי לאו דווקא הוא כמ"ש, מ"מ נלע"ד דיש לחלק בש"ס בין כשאומרת מתניתין ר"פ לאומרת כר"פ, דכשאומרת ר"פ משמע דהם דבריו ממש ויחידאה היא ולא סתם, וכשאומרת כר' פלוני אז אינם דברי אותו פלוני ממש אלא דברי רבי דאמר סתם כר' פלוני, ואז למשנה זו יש לה דין סתם משנה ולא דין יחיד, כי רבי הוא דסתם לן כאותו יחיד, ויש לי סמך על חילוק זה ממ"ש התוספות ביומא דף נ"ח ע"א ד"ה רב יונתן וז"ל, מיהו מה שהקשתי ממאי דקאמר סתמא כר' בלאו הכי ניחא דהא לא קאמר ר' יושיאה היא פי' וכו' ע"ש ועיין מ"ש בריש פ' כל שעה:
2של קש או של קנים . סתם קש מורה על קשים רבים, כדכתיב (שמות ה, יב) לקושש קש. ומסתמא לאו על קש אחד לבד קאמר אלא על שם המין, משא"כ קנה כי פירושו קנה יחידי, ומסתמא אין בקנה יחידי רוחב טפח, משום הכי קתני קנים לשון רבים:
3או של קנים . אין בידי לומר טעם למה נשנו אחר הקש, אלא משום דקנה לגבי קש קשה הוא ולכן אינו עומד בפני כובד הקשה לו שמניחים עליו אלא נשבר, משא"כ הקש שלהיותו רך יותר מהקנה נכפף ואינו נשבר כל כך בקל, כי כבר אמרנו דלאו קש אחד לבד קאמר, ולפי זה הוי לא זו אף זו:
4רואין אותה כאילו היא של מתכת . מלשון זה נראה דלפחות צריכה להיות עבה כל כך שאם היתה ממין בריא וחזק כגון מתכת תחזיק האריח, אבל אם היתה דקה כ"כ שאף אם היה מתכת לא תחזיקנו אינה כשרה, דאי לא תימא הכי מאי רואין דקאמר, בלא רואין נמי הרי היא כשרה כמו שהיא אם היא רחבה טפח:
5עקומה וכו' . כתב התי"ט, דהפוסקים פליגי בהא אם היא ר"י או ככ"ע. והנה ראיתי כי מחלוקת זה הוא בירושלמי (ה"ה ח.) דר' אחא בשם ר' זעירא ס"ל דר"י היא, ורבי [יוסה בשם ר' יוסה] (יהא) בשם ר' זעירא אמר דדברי הכל היא. ובבבלי אין הכרע, דמדמקשה (דף יד.) פשיטא. נראה דר"י הוא דכבר שמעינן מיניה רואין, דאי לרבנן מאי פשיטא הא עדיין לא שמענו לדידהו דאמרינן רואין, או אפשר לומר דאפילו לרבנן מקשה, דהואיל ולא התנו בה אלא שתהא רחבה ובריאה, ש"מ דכשהיא בריאה דהיינו חזקה דיינו אעפ"י שהיא עקומה בענין שאין האריח יכול לעמוד עליה, שהרי השני התנאים אשר התנו בה הרי הם בה, אבל המסתבר יותר מסתמא דתלמודא נראה כפי' הראשון דר"י היא:
6רואין אותה כאלו היא פשוטה . הא ודאי אצטריך לפי מסקנת הש"ס (שם) דמוקמי כשעקמימותה חוץ למבוי, וקמ"לן דלא חיישינן דילמא אתי לאמשוכי אבתריה, דהיינו דקמ"לן התנא באמרו רואין אותה כאילו היא פשוטה ואינו יכול להשתמש כנגד עקמימותה:
7עגולה . מסקנא דתלמודא (שם) דמשום סיפא נקט ליה, דלרואין לא אצטריך. ואף זה יש לאוקמא אפילו לרבנן דלא אצטריך מהטעם שפרשתי בד"ה עקומה. אבל בירושלמי (שם) קאמר אהא, עוד היא דר' יהודה. וליכא מאן דפליג, והכי מסתבר לבבלי, דאי אתיא כרבנן ודאי אצטריך, דעדיין לא שמענו שלא תצטרך להיות רחבה טפח בכל עוביה שזה הוא בהיותו עגולה, אבל לר' יהודה דלא בעי בריאה פשיטא הוא דלא בעינן, שאף אם ינטל חלקי העגול שאינם מגיעים לרוחב טפח וישאר החלק האמצעי שברחבו טפח אע"פי שהוא דק מאד הרי הוא כשר דלא בעינן בריאה, ואע"ג דלפחות ראויה קצת בעינן דהיינו שאם תהיה מדבר קשה כמתכת תחזיקנו כמ"ש לעיל, וחלק העגול הרחב טפח אינו אלא כעובי נקודה קטנה ואפילו היה של מתכת ודאי לא תחזיק כלום, מ"מ הואיל ואינו ממש כך בעין וכ"ש שא"א בידי אדם לצמצם כ"כ אין ספק דלא קפיד ר"י בהא. וא"ת למה נשנה עקומה דאתיא ככ"ע למ"ד, באמצע. י"ל דמשום דהוצרך להאריך בהאי מילתא בכל שיש בהיקפו שנאו בסוף, ועוד דלפי האמת האי בבא דעגולה אף אם היא ר"י היא מיותרת מצד עצמה בין לר"י בין לרבנן, דלר"י לא אצטריכא ולרבנן אין הדין כך וכל עיקרה לא נשנית אלא משום כל שיש בהקיפו וכו' דבהא אף רבנן מודו אע"ג דזה אינו מועיל לקורה עגולה של מבוי לדידהו מהטעם שכתבתי:
8רואין אותה כאלו היא מרובעת . הא קמ"לן דמקרקעיתה ולמטה מודדין העשרים אע"פי ששם אינה רחבה טפח, דלא תימא דמאמצעיתא מודדין:
9כל שיש בהיקפו ג' טפחים . שוחקות, שבין כלם הם כשביעית טפח יותר, יש בו רוחב טפח עצב, כן יש לפרש פשוטן של דברים על פי החשבון המדוקדק, ועיין מ"ש על זה בספרי חושב מחשבות במאמר מקוה טהרה ויאירו עיניך בכל המדות שמדדו רז"ל: