הון עשיר על משנה עירובין ז:ג

1מלא עפר וצרורות . כתב התי"ט זה לשונו, והך מלא, סגי במשך ד' טפחים לרוחב, במכ"ש דנסר דבסמוך, בית יוסף סי' שע"ב, עכ"ל. ויש לתמוה, דזה א"א שיהיה הך מלא דומיא דנסר במשך ד', שהרי הכא תנן אין מערבין שנים, והתם תנן מערבין שנים. ולכן הנכון הוא מ"ש הר"ר יהונתן ז"ל (דף כד: מדה"ר) מלא עפר וצרורות וכו', מערבין אחד דהוי סתום לגמרי, לפי שדרך עפר וצרורות להתבטל במקומם, ונמצא שחצר אחד הן ואין דבר שיפסיק ביניהם, ומשום הכי אין מערבין שנים, וה"ה אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות לבדן ונשאר חריץ מכאן ומכאן דכפתח הוי, ואם רצו מערבין א' ואם רצו מערבין שנים, אלא משום דלא שכיח למיהוי בענין זה לא נזכר במשנה, עכ"ל. דמשמע דהך מלא לא איירי במשך ד' לבד דומיא דנסר, דבמה דדמי לנסר לא הוזכר במשנה, ואף הבית יוסף נראה דס"ל הכי דהך מלא לא דמי לנסר, והתי"ט הוא דלא דק בדבריו. שהרי ז"ל בסימן הנ"ל, כתב הר"ר יהונתן אפילו לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות וכו' עד גמירא, ואיני יודע למה הצריך עשר אמות, וגם למה כתב שלא הוזכר במשנה, דכל כה"ג משמע דבד' טפחים סגי מכ"ש דנתן עליו נסר דסגי בד' טפחים, עכ"ל. ופירוש דבריו כך הם, דכל כה"ג דאם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין שנים, משמע דבד' טפחים סגי, דלא כמ"ש הר"ר יהונתן בעשר אמות, מכ"ש דנסר דסגי בד', וכלומר כיון שהזכיר התנא דין זה בנסר הוי כאלו נזכר בכל ענין הדומה לו, ואין אנו צריכין למ"ש הר"ר יהונתן דלא נזכר במתניתין משום דלא שכיח, אבל בהך מלא שנזכר במתניתין לא דבר הבית יוסף כלל. ועל מ"ש הבית יוסף דלא ידע למה הצריך עשר אמות, נראה דלא אתא הר"ר יהונתן לאפוקי פחות, אלא לאפוקי יותר דאז איננה חשובה פתח ואין מערבין שנים אלא אחד כאילו כלו מלא. ואין ספק בידי דגרסת אפילו לא נסתם, דגריס הב"י בדברי הר"רי במקום אם לא נסתם, הטעהו, דאפילו לא נסתם אלא עשר משמע וכ"ש יותר, וא"כ מנין זה לאפוקי פחות אתא, וזה אינו דבד' טפחים נמי דינא הכי, אבל לפי הגרסא הנכונה שהעתקתיה מספר רב אלפס הנדפס בסביונטה, דגרסינן אם נסתם אתי שפיר כדפרשתי, דקמ"לן דעד עשר אמות דינו כדין ד' טפחים, דעד שיעור זה חשוב פתח, מכלל דיותר מעשר דינו כפרוץ ולכן אין מערבין שנים כאלו היה כלו מלא עפר וצרורות, והא דלא תנן הכי במתניתין לרבותא, יש לומר דסרכא דרישא דמלא קש ותבן, דהתם איכא רבותא במלא דאפילו הכי אין מערבין אחד נקט: