הון עשיר על משנה עירובין ח:ב

1מזון . לשתי סעודות לא קתני, אלא מזון שתי סעודות הרגיל בהם לקיים גופו, והוא מחלק המזון הזה לג' סעודות שחייב לאכול בשבת, ולר"מ משערינן השתי סעודות בדברים שאינם מבוסמים הרגיל בהם בחול, שאין דרך להרבות בהם בכל סעודה כמו בדברים המבוסמים הרגיל לאכול בשבת, ור"י סבר אע"ג דדברים המבוסמים דרך להרבות בהם בכל סעודה ורגיל לאכלם בשבת, מ"מ בסעודות שבת משערינן שהם קטנות מסעודות החול כיון דרגילות הוא לחלק מזון הרגיל לאכול בשתי סעודות לשלש, כן נראה. ונראה דטעמא דדי בשיעור שתי סעודות אע"ג דרגיל לאכול שלש, משום דקי"לן כמ"ד (פ"ד מ"ט) לא אמרו מערבין בפת אלא כדי להקל על העשיר. וסתם עשיר אוכל כדי שבעו כל ימות החול, ולכן א"א לו להוסיף על אכילתו הרגילה, ומשום הכי לקיים מצות ג' סעודות ממעט אכלו בכל סעודה, ומחלק מאכלו של שתי סעודות לשלשה, משא"כ בעני דתנן (פאה פ"ח מ"ז) שבת נותנין לו מזון ג' סעודות. כי כל ימות החול אינו אוכל כדי שבעו, ולכן יכול הוא לאכול בשבת סעודה יתרה לתאבון, והיינו הוא דכל ימי עני רעים. אפילו בשבתות וימים טובים מחמת שינוי וסת (משלי טו, טו. כתובות קי:) , משא"כ לעשיר שאינו משנה כמו שאמרתי, כל הדרך הזה יש לדרוך על פי פירוש הר"ב אשר יסדו על הלשון הנזכר בבבלי (דף פב:) כותיה דר"מ מסתברא, דאי כר"י קשיא הא דאמרי אנשי רווחא לבסומי שכיחא, ע"כ. אבל בירושלמי (ה"ב נא.) איתא דפלוגתיהו תלייא בלחם, אם אוכל ממנו הרבה, דר"מ ס"ל דבחול אוכל לחם מועט משבת לפי שאין לו מה ללפת, ור"י ס"ל דאדרבא בשבת אוכל ממנו מועט מפני שהוא ממלא כרסו ממאכלים אחרים. ואפשר לומר דזו היא נמי כוונת הבבלי דקאמרא דלר"י קשיא דרווחא לבסומי שכיחא, וכלומר ואינו נמנע בשבילם מלאכול לחם הרגיל ולהרבות בו כפי רבוי הלפתן. ולכאורה הדרך הזה מסייע למאן דס"ל (עי' טוב"י סי' רצא) דסעודה שלישית אינה צריכה פת, שהרי ר"מ ור"י נתנו עיניהם בפת, ולא חשו אלא למזון שתי סעודות. אבל המדקדק היטב בחלוק שחלקנו לעיל בין עני לעירוב, יראה שאין מכאן ראיה: