הון עשיר על משנה כלים יז:ו

1מביא גדולה וכו' . בספרי חושב מחשבות מאמר מקוה טהרה פ' כ"ג כתבתי, דר' יהודה חייש לכולהו ביעי דשכיחי בעלמא ואפילו לדבר יוכני. ולהיות זו סברה זרה כמו שהעירוני על זה חכמי איזמיר, חוזרני בי ולא מטעמיהו, דסברות זרות יותר מאלו דלית הלכתא כותיהו אשכחן בש"ס, אלא משום דלדידי קשיא דר' יהודה דהכא אדר' יהודה דסוכה (פ"ג מ"ז) דקתני התם דשיעור אתרוג הקטן הוא כביצה והגדול כדי שיאחזו שנים בידו אחת. הרי דשיעור ביצה לר' יהודה קטן הוא מאד, ולכן ליכא למימר לר' יהודה דחייש אלא לכולהו ביעי דשכיחי ביננא, דהגדולה שבהם הוא דאווז, דנמצא הבנונים המדוקדקים היא חציה ממנה ומעט יותר כשיעור חצי ביצת צפור השכיח ביננא, ור' יוסי כדקאי קאי דלא חייש אפילו לכולהו ביעי דשכיחי ביננא, אלא לכולהו מיני דביעי דשכיחי ביננא, דאי חיישינן לכולהו וכסברת ר' יהודה לא הוה להו לרבנן לסתום שיעור ביצה דצריך לדקדק בה כל כך לר' יהודה בביצה עצמה, הואיל ובקל אתי למטעי דמי מודיעני איזו גדולה ואיזו קטנה, דילמא דבאווז עצמו איכא ביצה גדולה יותר ממה ששיער בה וכן קטנה בקטנה, ומדיהבי רבנן שיעורא דביצה בביצה עצמה ש"מ דלא חיישינן אלא למין הבנוני ולא לביצה בנונית, ולמין הבנוני דיו דעתו של רואה דהמין עצמו הבנוני ידוע הוא, ולא מדקדקינן ליקח הבנוני שבמין הבנוני אלא בגדול שבו משערינן לר' יוסי, וכדאשכחן בזית ושעורה ועדשה, דקרא התנא הבנוני דבו משערינן, לאגורי מדברית ומצרית, אע"ג דבכל אחד מאלו ודאי איכא גדול בנוני וקטן, משום דמ"מ אין לדקדק ולשער בבנוני שבהם אלא בגדול שבהם דהוא בנוני לגבי הגדול שבכלם והקטן שבכלם, וכר' יוסי סתם לן תנא דהלכתא כותיה, אבל אין ספק דלר' יהודה אף באלו משערינן ע"י המים וחיישינן לכולהו דמ"ש מביצה, וגילה לנו דעתו בחד וה"ה לאידך, ומה"ט גילה דעתו בגרוגרת ואמר שהקטנה שבא"י היא הבנונית שבמדינות לומר דצריך לחוש גם לה ולהוציא ע"י המים הבנונית האמצעית שבין הגדולה שבא"י לקטנה שבמדינות שהיא קטנה מהקטנה שבא"י, דאפשר לפי זה שלא תגיע שיעורה אלא לקטנה שבא"י. ות"ק דסתמא כר' יוסי לסברתיה אזיל דלא חייש לכולהו ביעי אלא לכולהו מיני, ולכן דומיא דביצה ס"ל דאין לשער אלא בבנונית של א"י אע"ג דהקטנה דא"י נמי בנונית הוא הואיל ואיכא קטנה ממנה בח"ל, משום דבגדול שבמין בנוני משערינן לדידיה כדאמרן בביצה. ולפי זה יפה עשו הרמב"ם והר"ב לכתוב אין הלכה כר' יהודה, דאין מחלוקת זה תלוי במציאות, דבמציאות אף ר' יוסי מודה אלא דפליג אר' יהודה כדאמרן. והכלל העולה מדברינו אלו, דבין לר' יהודה בין לר' יוסי לא חיישינן בביעי אלא לדשכיחי ביננא, ולא לדשכיחי בעלמא במדינות הרחוקות ומדברות השוממות, דלא הטריחה התורה על ישראל לחפש אחריהם כדי לשער בהם, כמו שלא הטריחם להקריב מהחיות מהאי טעמא כדאיתא במדרש (ויק"ר פכ"ז ו) ואפילו בנדבה אסר להביאם. והואיל והלכה כר' יוסי דלפי דעתו של רואה משערינן, יפה הוכחתי התם במקוה טהרה פ' כ"ה דבגדולה שבבנונית משערינן, מדדקדק ר' ואשכח הביצה שבדורו קטנה מן הביצה דדור המדבר אחד מעשרים בביצה דווקא, דהא אין ספק דבמדבר להורות הלכה לדורות לא ע"י המים שיערוה אלא לפי דעתו של רואה, ואי בבנונית שבמי בנוני שיערוה מאן מוכח דהאמצעית ממש עלתה בידם כמו שעולה ע"י המים, הא לנס לא הוצרכו מאחר דאין הדין כך, ובידי אדם א"א לצמצם, וא"כ אפילו תימא דר' אשכח הבנונית שבמין בנוני על ידי המים כמו שהקשו לי חכמי איזמיר, איך היה יכול להעריכה בדקדוק עם אותה דדור המדבר שנמדדה שלא ע"י המים אלא לפי דעתו של רואה, דדילמא לא היתה של דור האמצעית ממש כמו שהיתה את שלו, אלא ודאי בגדולה שיער וכדהוכחתי התם ע"ש ודוק: