הון עשיר על משנה כלים ב:ו
הון עשיר על משנה כלים · Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:6
Open in the reader →1ר"א ברבי צדוק מטהר . וצ"ל דבמשפך של רוכלין לא פליג, מן הטעם דר"ע דעשוי לקבלה בלי אצבע, וכמ"ש לעיל דמהאי טעמא דווקא טמאו ר"ע, דבלאו הכי כ"ש שהיה מטהר התם שמוציא בלי אצבע כל המשקה בקילוח, וה"ל לתנא לשנותו, אם לא שנאמר דמהאי טעמא ממש דאתיא במכ"ש לא שנאו:
2רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות . מכלל דבלאו הכי אעפ"י שמחזיק ע"י האצבע כמשפך של רוכלין לא הוי טמא מפני שהוא מוציא בלי אצבע המשקה בקלוח וכסברת ר"ע שכתבתי לעיל. ולפי זה אתי שפיר לפסוק כר"ע דלעיל וכר' יוסי דהכא, אף לפי מה שפרשתי דר"ע חולק אר' יהודה בכלי שאינו מטהו על צדו וס"ל דהוי טהור אעפ"י שהוא של מדה שדרכו להניח אצבעו מתחתיו כנגד הנקב למדוד בו המשקה. וכדברי אלו יש להוכיח מהא דתנן בפ"ג משנה ח' משפך של עץ ושל חרס שפקקו בזפת ראב"ע מטמא, ר"ע מטמא בשל עץ ומטהר בשל חרס, ור' יוסי מטהר בשניהם. ומפרש הר"ב והוא מפירוש הר"ש בשמא דתוספתא, דטעמא דר"ע דמטמא בשל עץ מפני שהזפת הוא מינו שהוא יוצא מן העץ, ומטהר בשל חרס שאינו מינו ולא חשיב חבור. וכתב עוד לחלק בין סתימת נקב החבית לסתימת פי המשפך דאינו מועיל בהיות המשפך של חרס מפני שסופו להסיר סתימתו כשירצה לשפוך היין בחבית, משא"כ בסתימת נקב החבית אפילו של חרס. הרי מבואר דלר"ע כל שאין סתימת הנקב של המשפך ממין הכלי, או שסופו להסיר הסתימה, שאינה מועלת לטמא. והנה שתים אלו נמצאו במשפך שהתקינו בעל הבית למדוד בו השמן או כיוצא בו לידע כמה הוא נותן בתוך תבשילו, ואין דרכו להטותו על צדו להריח בו לשום אדם שהרי הוא אינו מוכר, ולכן אינו מן הדין שר"ע יטמאנו מטעם תקון המדה דעשוי לקבל באצבעו, שהרי אין האצבע ממין הכלי, וכן סופו להסירו, ומצינו דהכא מטהרו אף בהיותו סתום מטעם זה. ומכאן נמי מוכח סברת ר' יוסי שכתבתי דדוקא בטיטרוס קאמר דטמא מפני שאף בלי אצבע אינו מוציא אלא טיפות דקות, אבל במשפך שאין דרכו להטות על צדו מודה לר"ע כמ"ש דמטהר, דהא הכא מטהר אפילו סתמו במינו דס"ל דאפילו במינו לא חשיבא סתימה הואיל וסופו להפתח, ובזה דווקא חולק עם ר"ע דלר"ע לא חיישינן לטעם זה אלא כי סתמו שלא במינו, הא מיהא דכי סתמו שלא במינו לתרוייהו לא מקרי סתימה, והיינו סתימת אצבע במשפך דמדה. ולכן יש לתמוה מהר"ב שפירש במשנה הנ"ל בדר"ע, כלומר, אפילו אינו של מדה, משפך של רוכלים לעולם מטמא מפני שמטהו וכו'. דבאמרו אפילו אינו של מדה משמע דכ"ש אם הוא של מדה ומטעם סתימת האצבע דהוי טמא, וכן פי' הר"ש, שהרי אנו רואים דטעם זה אינו מועיל לר"ע. אבל מדברי הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ' י"ח מה' כלים נראה כמ"ש, דדברי ר"ע דאמר מפני שמטהו וכו' דוקא הם: