הון עשיר על משנה כלאים ו:ו
הון עשיר על משנה כלאים · Hon Ashir on Mishnah Kilayim 6:6
Open in the reader →1אם יש שם שמנה אמות וכו' . גרסינן בירושלמי (ה"ד ל:) לית הדא פליגא על ר' זעירא, דר' זעירא אמר שמנה חוץ ממקום כרתין, פתר לה שמנה אמות וכל שהוא, ולמה לא תניתה, ולא תסבור כההיא דאמר ר' יוחנן כל מדות שאמרו חכמים ועוד טפח, וההן ריבה ציבחר, לפום כן לא תניתא, ע"כ: והנה אנכי לא מצאתי מען לפרש הירושלמי זה כי אם הכי, והוא דדעת הירושלמי היא דמדה זו של פסקי עריס היא עם המקום כרתין, ודייקא נמי דקתני הכא אם יש שם שמנה אמות וכו', ולא קתני אם יש ביניהם כדקתני (פ"ד מ"ח) בנוטע שתי שורות אם אין ביניהם וכו', דאפשר דמדקדוק זה למד ר' זעירא התם דחוץ ממקום כרתין קאמר, אבל הש"ס לא נחית לדקדוק זה וס"ל דשייך שפיר למימר ביניהם אף אם המקום כרתין נכלל באותו הבין, ומשום הכי מקשה דמשנה זו פליגא אר' זעירא, דהכא אמרינן דדוקא הכא בעינן שמנה ועוד עם המקום כרתין, ולפי דברי ר' זעירא התם נמי בעינן שמנה ועוד עם המקום כרתין, שהרי אמר שמנה חוץ ממקום כרתין, ומשיב נמי דהין הכי נמי דבעינן התם עם המקום כרתין שמנה וכל שהוא, והא דקאמר הוא שמנה חוץ ממקום כרתין, ר"ל דיהיו כל השמנה אמות חוץ ממקום הכרתין, שלא יהיה המקום כרתין מכלל השמנה, דאע"פי שעם המקום כרתין שמכאן ומכאן הוא יותר משמנה, אם האויר שבין השורות הוא פחות משמנה לא יביא זרע לשם, שאין המקום כרתין משלים לשמונה, ומקשה תלמודא דאם כן הוא, למה לא נשנה נמי התם שמנה אמות ועוד כמו הכא, ואדרבא הכא מפקינן כל שיעורים דכרם מהאי ועוד, ומשיב דמשום דאמר ר' יוחנן שכל ועוד הוא טפח והתם בשתי שורות דלעיל לא בעינן טפח יותר משמנה אלא כל שהוא משום הכי לא קתני התם ועוד, ואם כן הוא אין הפרש בין הכא לדהתם אלא בהאי ועוד, דהתם די בשמנה ומשהו, והכא בעינן שמנה וטפח, ובין הכא ובין התם עם מקום כרתין קאמרינן, ואין ספק דכמו דהתם בעינן שלא יהיה האויר פחות משמנה כמאמר ר' זעירא דכמו כן הכא, וכל שכן הוא, דהכא חמיר טפי מדהתם, דהתם לכ"ע עדיין לא הגיעו לכלל כרם והכי הלכתא משא"כ הכא, ולפי זה הכא בעובי המקום כרתין הכל תלוי, דאם אין בעובי השני כרתין טפח דיהיו עם האויר שביניהם שמנה ועוד, לא יביא זרע לשם, משא"כ לעיל בשני השורות דכל שאין השני מקום כרתין נכנסים בכלל השמנה אמות אף אם לא היו כי אם משהו מותר להביא זרע לשם, ובאמת טעם לזה אין לי אבל גם פי' אחר לירושלמי לא מצאתי כי אם בדרך זה:
2ועוד . הרמב"ם פי' עשירית טפח. והר"ב והר"ש פירשו טפח. וכתב הכ"מ (כלאים פ"ח ה"ה) דפלוגתא זו תלויה בגירסת התוספתא, דהר"ב והר"ש גריס התם אחד מששה באמה, והרמב"ם גריס אחד מששים. ובמשנת הנוטע ירק (פ"ה מ"ג) כתבתי שכותיה מוכח, וטעמא דידי הוה מדלא תנן וטפח בפירוש, שאין בו אריכות לשון כלל דארבע אותיות הוא כתיבת ועוד, ש"מ דהאי ועוד לאו טפח הוא, אבל בראותי עתה הירושלמי שכתבתי לעיל, מוכרח אני לומר דהדין עם הר"ב והר"ש דפירושו טפח, ועל פי מה שכתבתי לעיל דהאי ועוד תלוי בעובי הכרתין משא"כ השמנה אמות שהם באויר שביניהם, אתי שפיר שינוי לשון זה ולא זכרון טפח בפירוש כזכרון שיעור השמנה אמות. ויש לי עוד תמיה על הרמב"ם (בפיה"מ) שכתב שהטפח הוא ארבע אצבעות בגודל, או שש באצבע אשר תחת הגודל. דלא כמ"ש רש"י בבתרא דף י"ד שהוא חמש באצבע שתחת הגודל, ושש בקטנה. שהרי עינינו רואות דכן הוא שהזרת אינו רחב כשאר האצבעות, ועוד גמרא ערוכה היא במנחות דף מ"א ע"ב אמר רב פפא טפח באורייתא, ד' בגודל, ו' בקטנה, ה' בתילתא: