הון עשיר על משנה נגעים א:ג

1נגעים נגעים יש בו י"ד פרקים כנגד י"ד דברים שעליהם נגעים באים כדאיתא בילקוט מפוזרים במדרשים שבו (מצורע רמז תקסג וזכריה רמז תקעב. ועי' תנחומא מצורע פ"ד) ואלו הם. ע"ז, ג"ע, ש"ד, חילול השם, קללת השם, גוזל את הרבים, גוזל את שאינו שלו (כן הוא לשון המדרש), גסי הרוח, מספרי לשון הרע, ועין הרע, הגונב בסתר, נשבע לשקר, חושד בכשרים, ודיין המקלקל את הדין. וע"ד הנסתר נלע"ד לומר, שהנגע נמשך מי"ד עיתים לרעה כדכתיב (תהלים צא, י) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. וי"ד עתים לרעה הם הקליפות הסובבות עד מקום י"ד ספירות, כמ"ש בפתיחה דעירובין בשם ספר הגלגולים (פי"ח וע"ש פי"ז), שאין בטובה למעלה מעונג ואין ברעה למטה מנגע כדאיתא בס' היצירה (פ"ב מ"ז): לפטור להחליט ולהסגיר . נקט להסגיר בסוף לסמכו להחליט, לרמוז דהמוסגר נמי טמא מקרי:

2שבוע . כתב התי"ט שהוא לשון זכר, והביא ראיה מרש"י ז"ל (בראשית כט, כז) שפירש שבוע זאת שבוע של זאת. ולא ידעתי מה ראיה היא זאת, שרש"י ז"ל הוכרח לפרש כך, משום דשבוע הוא סמוך להיות אותה השין נקודה שבא. ועוד מה שאמר שבריבוי בא בסימן הנקבות שבועות, אף לזה אין ראיה ברורה, שהרי מצינו בדניאל סימן י' כמה פעמים שבועים, ובתורה עצמה מצינו שבעה שבועות (דברים טז, ט) , דשבעה הוא שם מספר הזכר. ובשנים מצינו שבע שנים (בראשית ה, ז. ועוד) שהוא שם מספר הנקבה, וכן בכל התורה, כשמם היחיד שהוא בסימן הא נקבה. ולע"ד אלו השנים באים לרמוז שרשם העליון, ע"ד שכתבתי בפ' כ"ו דכלים משנה ב' ד"ה משום שלשה ע"ש:

3לפטור את ההופך וכו' . משום דבעי למימר ביה מתוך החלט, הוצרך לשנות בתחילה מה הוא המחליט: