הון עשיר על משנה אהלות יב:ו

1כמה יהיה בהקיפה וכו' . מכאן נמי יש להוכיח דאין הטומאה ממעטת מקומה בענין שצריך שיהיה לה טפח מלבד מה שהיא מחזקת, שהרי כאן נותן מדה מצומצמת לקורה הזאת כדי שתקרא הטומאה שתחתיה תחת אהל טפח, ואם לא נאמר הכי לעולם אין הטומאה שתחת הקורה הזאת שרחבה טפח מצומצם באהל טפח, שהרי מקום הטומאה ממעט רוחב זה הטפח, דכי נאמר גוד אחית מחיצתא דקורה מכאן ומכאן לטומאה נמצא היות הטומאה במקום צר שאין ברחבו חלל טפח, כי מה שחוץ לאהל הקורה אינו עולה בחשבון:

2בזמן שהיא עגולה הקיפה שלשה טפחים . שכל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, שכן מצינו בים של שלמה וכו', כן כתב הר"ב. והוצרך להביא ראיה מן המקרא, מהטעם שכתבתי בספרי חושב מחשבות במאמר מקוה טהרה ע"ש, כי מה שתירץ התי"ט משום דלא סגי בטעמא שהמרובע יותר על העיגול רביע משום דאיהו גופיה תקשי מנ"לן, אין בו ממש, דמאי שייך להקשות מנ"לן בדבר שנוכל לראות בעינינו שכך הוא, דזיל מדוד ותראה:

3בזמן שהיא מרובעת . כשיהיה בהיקפה ד' נדע בבירור שיש ברוחב האהל טפח, כי בכל ענין שתהיה הקורה מונחת בין על צדה בין על חודה יש בה טפח, משא"כ כשאין בהיקפה ארבעה דאז לא נוכל לברר רוחב האהל מידיעת ההיקף לבד, אם אירע שהסירו הקורה ממקומה קודם שבאו לדין עליה, אלא צריכים אנו לידע אף ישיבת הקורה איך היתה אם על צדה או על חודה, דאם היתה על חודה דנמצא היות אלכסונה רוחב האהל אז די שיהיה כל צלע ממנה ג' חומשי טפח וד' שביעיות חומש, דעל פי הכלל דכל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה יש באלכסונה טפח, אבל אם היתה מונחת על צדה צריך להיות כל צלע טפח ולא פחות:

4שהמרובע יותר על העיגול רביע . ומשו' הכי מהיקפו ד' נדע רחבו טפח, כי כשנחסר הרביע דהיינו טפח ישאר עיגול ג' שברחבו יש טפח, וכיון שהוא מטעם זה א"א לעמוד על זה אלא כשהוא מרובע בנוי על העיגול שכל זויותיו נצבות וצלעיו שוים, אבל במרובע ארוך אעפ"י שבהיקפו ד' אפשר שלא יהיה באהל רוחב טפח אם יהיה מונח על צלעיו הקצרים כזה או אפילו יהיו צלעיו שוים, אם לא יהיו זויותיו נצבות כמו כן, אפשר שיעמוד על האהל בענין שלא יהיה בו רוחב טפח, שאפשר שהאלכסון הקצר כזה שהוא יהיה המאהיל, ובזה לא יהיה על האהל רוחב טפח, כגון שלא יהיה האלכסון הקצר אלא ד' חומשי טפח, ויהיה האלכסון הארוך טפח וארבע חומשי טפח וחצי בקירוב, שעל פי הכלל שידענו שהמיתר משולש נצב הזוית הוא גדר שטח שני המרובעים של שני הקוים הסובבים על זוית נצב, אפשר להיות כן, שהרי כשתחלק הקורה הזאת בד' משולשים כאשר אתה רואה לעיל, יהיה כל משלש מאלו נצב הזוית שאלכסונו הוא טפח ותושבתו הגדול חצי האלכסון הגדול שהוא ארבע חומשי טפח ושלשה רביעי חומש, ותושבתו הקטון חצי אלכסון הקטון והוא שני חומשי טפח, וכשתרבע התושבת הגדול יהיה עשרים ושנים חומשים וחצי, וגם אחד מששה עשר בו, וכשתחברם עם המרובע של התושבת הקטון יהיו עשרים וששה חומשים וחצי ומעט יותר, והמרובע של האלכסון שהוא טפח דהיינו חמש חומשים אינו אלא עשרים וחמשה חומשים, נמצא היות אפשר לאלכסונים אלו המסבבים המיתר הזה שהוא טפח, פחותים ממה שאמרנו, ולכן כ"ש שימצא בהם ענין שלא יסוכך האלכסון הקטון שבשניהם ברוחב טפח, ולכן על זה נמי א"א לעמוד על רוחב האהל מידיעת היקפו לבד, ומשום הכי הוצרך התנא לאשמועינן דהאי מרובע דאיירינן הכא שמהקיפו אנו יודעים אם היה מאהיל בטפח, הוא דווקא במרובע הנערך על העגול, שא"א להיות אלא בצלעותיו שוות וזויותיו נצבות, ובזה אזלא לה הרגשת התי"ט שהרגיש בד"ה בזמן שהיא מרובעת וכו', וכל זה הוצרך התנא לאשמועינן באם יארע שכבר נטלו הקורה מעל האהל ולא ידענו איך היתה עומדת, שבהיותה עומדת שם והיא מרובעת פשוט הוא שאין אנו צריכים לכל אלו החשבונות, דבמדידת צד המאהיל דיו: