הון עשיר על משנה פאה ח:ט

1וכן דיין וכו' . שנאו הכא, משום דבמשנה ז' תנינן ונחלקת בשלשה, וטעמא משום דדיני ממונות בשלשה, וקמל"ן שאף אלו צריכים ליזהר בדברים שהדיין מוזהר עליהם:

2ולא פיסח . משתי רגליו, אצטריך לאשמועינן דאעפ"י שהוא חיגר דכבד עליו המלאכה, אם עושה עצמו פיסח שאינו ראוי למלאכה כלל, כדי שירחמו עליו יותר, אינו מת מן הזקנה וכו'. ומטעם זה לא סמכו לחיגר אלא הזכירו אף אחר הסומא, דהוי לא זו אף זו, והא דלא הקדים הסומא לכלם, הוא מפני שרצה לסמכו לפיסח לאשמועינן דמה פיסח משתי רגליו אף סומא משתי עיניו, אבל העושה עצמו סומא באחד מעיניו, אינו בכלל העונש הזה מפני שאין הבריות מרחמין עליו ליתן לו צדקה על זה כלל והמרחם עליו על זה בטלה דעתו אצל כל אדם:

3כי השחד יעור פקחים וכו' . במנין פרקי המסכתא הזאת למה היא רומזת, כבר כתבתיו שהיא לשם אלקים שהוא בגימטריא פאה, ואין אלקים אלא דין, וכל המסכתא הזאת מדברת במתנות עניים שמדת הדין מתוחה עליהם לדונם בדין רפה בעולם הזה בחבלי עוני, ולכן בכוונה מכוונת רצה התנא לגמור המסכתא הזאת, בדין הדיין אשר בעוונותיו בא לידי עניות בממונו ובדעתו, ולא חש לגמור אותה בדבר רע, והוא כי השחד וכו', על כי הענייה הזאת רגליה יורדות מות, דעני חשוב כמת, ועליו נוכל לומר דווקא, ויסלף דברי צדיקים, שאינם שומעים לעצתו אף אם טובה היא, כדכתיב וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים: פאה. מתחלת באלף, ומסיימת במם, הרי אם, כי האם גורמת לבניה שיצטרכו למתנות אלו, בגלוי שערה כמשאז"ל (עי' זוהר נשא קכו.), ועוד האם רומז לשכינה, אשר היא עמנו בצרה, כדכתיב (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שלחה אמכם, וצריכה למתנות אלו, להגאל עמנו על ידיהם, כדכתיב (שם א, כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ותרויהו איתינהו במסכתא הזאת, כי היא מדברת בצדקה, ורבה להושיע, בעל המשפט, השופט צדק ואמת כדתנן וכן דיין שדן דין אמת לאמתו: סליק מסכת פאה. לעניים רפואה: שור נא לי ועין תפקח על כלתך נאה. ונפוצות יהודה קח מכל צד וכל פאה.