הון עשיר על משנה פסחים י:ט

1הפסח אחר חצות מטמא את הידים . לא כללו בהדי פיגול ונותר, משום דלא אתי ככ"ע כמ"ש התי"ט, מש"אכ פיגול ונותר: פסחים מתחיל באלף ומסיים בואו, כי באלף הששי כימי צאתנו ממצרים יראנו ה' נפלאות: ועוד אלף רומז לתורה, שעליה כתיב (תהלים קה, ח. ועי' רש"י שם) דבר צוה לאלף דור. ועוד היא נקראת אור כהתחלת המסכתא, דכתיב (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. והוא[ו] רומז למילה כידוע ליודעי חן, ויפה היא רמוזה בתיבה אחרונה של המסכתא הזאת שהיא תיבת זו, כי הז' רומזת לגילוי עטרת היסוד אשר היא שביעית לבנין על ידי המילה. והוא רומז לגלוי היסוד עצמו ע"י הפריעה שהוא הששי לבנין כידוע כל זה ליודעי חן, ואלו השתי מצות תורה ומילה הם שעמדו עלינו ביציאת מצרים (ע' שמו"ר פי"ז ג, פרדר"א פכ"ט), והם הם אשר יעמדו עלינו בגאולה העתידה כמבואר כל זה בדברי רז"ל (עי"ש): ויהיה זה מאי דרמז לנו קרא באמרו (שיה"ש ז, א) שובי שובי השולמית. כלומר שובי מן הגלות בזכות המילה, שובי בזכות הפריעה דאי לאו הכי הוי כאילו לא מל (עי' שבת פי"ט מ"ו), השולמית, כלומר כנסת ישראל אשר על ידי המילה שנתוסף להם ה' אברים הרמוזים בהא של השולמית נקראת שלימה, וכמש"אזל (עי' נדרים לב: תנחומא קרח פי"ב) באברהם אבינו שנתוסף בו ה' מהאי טעמא, שלא נקרא שלם עד שמל. שובי בזכות תורה שבכתב, שובי בזכות תורה שבע"פ, אשר הם מושרשים ונכללים בכ"ב אותיות, וזהו ונחזה ב"ך, דהוא גמ' כ"ב. מה(ו) תחזו בשולמית, בשני מצות אלו שאתם אומרים לה שובי שובי בזכותם, כלומר מאן לימא לן שיש כח בשני מצות אלו לגאלם. ומשני כמחולת המחנים, כלומר כמו שראינו במחולת המחנים הרומז ליציאת מצרים, דנחלקו ישראל בשירה לשני מחנות אנשים לבד ונשים לבד, דכן כתיב (שמות טו, כ) אחר השירה ותקח מרים הנביאה וגו' ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. שבזכות שני מצות אלו נגאלו וזכו למחול מחולה זו וכדאמרן, כן נראה בגאולה העתידה. ולא הזכיר קרא השיר הנזכר בשני המחנות, אלא המחול שאינו מפורש אלא במחנה הנשים, לרמוז דהם היו עיקר הנס כמשאז"ל (סוטה יא:) בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים. והם יהיו גם כן עיקר בגאולה העתידה כמשאז"ל (עי' ברכות יז.) על פסוק (ישעיה לב, ט) נשים שאננות קומנה. ובאמת על פי דרכנו הם גורמים לשני מצות אלו כמאמרם ז"ל (יבמות סב:) השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה. משא"כ כשרחים בצוארו שאז עוסק בתורה, וכשהיא ממהרת להזריע שמזרעת תחילה יולדת זכר כמשז"ל (נדה לא.) ואז חייב אביו למולו כדכתיב (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו. כל זה חדשתי בסעודת מילה אחת פה ליוורנו, שאירעה בשבוע זו אשר הייתי מעתיק המסכתא הזאת, ולכן קבעתיו פה שלא כדרכי שלא יאבד זכרו מאחר שכבר ספרי חושב מחשבות נחתם: ועוד אמר תלמידי כמ' ישראל לוי בטריאסטי, דהאלף שבראש המסכתא תרמוז לליל ראשונה של פסח שחייב לאכול מצה. והויו שבסופה לששה ימים אחרים שהיא רשות: סליק מסכת פסחים. עם מצות ומרורים לחים: צור הוציא לישראל מגלות ומפחים. על כי עבדו לאל במילה ובפסחים: