הון עשיר על משנה פסחים ז:ב

1אמר ר' צדוק מעשה וכו' . בש"ס (דף עה.) הקשו דהוי מעשה לסתור, ומשני חסורי מחסרא וכו', כמ"ש הר"ב. מכאן מוכח דכל היכא דתנן אמר ר"פ, אינו כמשיב אדברי ת"ק, כגון הכא דלא תנן אמר ר' צדוק והלא מעשה וכו', וכן לא תנן ר' צדוק אומר מעשה וכו', אלא תנן אמר ר' צדוק מעשה, דאינו חולק, דאי הוה חולק בלשון זה, אמאי קא מקשה הש"ס מעשה לסתור, וקא מוקים לה בחסורי מחסרא, להוי לסתור כפשטא דמתניתין, דהא לסתור ולחלוק את"ק אתא, אלא ודאי דהלשון מוכיח דאינו חולק:

2מעשה . ומעשה לא קתני אלא מעשה, ש"מ דאינו ראיה למה שמפורש ברישא, אלא דין אחר הוא בענין השנוי ברישא:

3על האסכלה . מנוקבת, הר"ב. ואיירי בענין שאין הפסח נוגע בברזל כמ"ש התי"ט, ואצטריך לאשמועינן דלא תימא דחיישינן דילמא אתי לאחלופי באינה מנוקבת, או דילמא אתי להפוך השפוד המונח עליה, ומגיע הפסח בברזל האסכלה ולאו אדעתיה, ועוד קמ"לן דאע"ג דאין בין הפסח לברזל כי אם כחוט השערה, לא אמרינן דמצלי מחמתיה הואיל ואינו נוגע בו:

4האסכלה . מנוקבת קרי לה אסכלה סתם, לאשמועינן דלענין מקח וממכר תרויהו בשם אסכלה סתם מקרו: