הון עשיר על משנה שבת א:א

1בְּלִי פַחַד שְׁבָא קָצִיר בְּעֵת מוֹעֵד. אֱכוֹל וּשְׁתֶה בְּכוֹס יַיִן וּבִשְׂמֹאלָךְ. כְּמוֹ יִצְחָק בְּעֵת בָּצִיר תְּהֶא סוֹעֵד. וְיִרָאֵה וְיִמָצֵא אֱלֹהִים לָךְ:

2דרך ישר בלי פחד שבא. בלי שתפחד מן השבי, כמו שאירע לבני איוב, שכשהיו אוכלים ושותים כתיב בהו (איוב א, טו) ותפול שבא ותקחם, ולשון בלי הוא על שם ותבער בם אש ה' (במדבר יא, א, ועי' איוב שם, טז) דבלי בגי' ב"ם: קציר. על שם חג המצות וחג השבועות שהם בעת קציר: בעת. על שם עתך (ישעיה לג, ו) זה סדר מועד (שבת לא.): מועד. הוא שם הסדר: אכול. אקציר קאי: ושתה בכוס יין ובשמאלך. בליל פסח שותים ד' כוסות של יין בהסבת שמאל: כמו יצחק. דכתיב ביה (בראשית כז, כה) ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת: בעת בציר תהא סועד. על שם המועדים הבאים בחדש תשרי שהוא בעת בציר: ויראה וימצא אלהים לך. כי כן צוה ושמחת בחגך (דברים טז, יד): פירוש זה הוא הדור בלבושו. והחכם עיניו בראשו:

3מועד יש בו י"ב מסכתות, ועם הכולל י"ג. כי הוא בגבורה דנוקבא דזעיר ששם שם אלהים, שאם תמלאנו כדין הדין יהיו בו י"ג אותיות:

4שבת יש בה כ"ד פרקים, וכנגדם כ"ד שעות של עיקר יום השבת עם לילו, וכנגדם שיעור עליית העולמות בהכנסת קדושת שבת שהוא שעה חמישית של יום ששי, כ"ד ספירות, כדאיתא בס' הגלגולים פ' י"ז. ועוד בפירוש אמרו חכמי האמת (שער הכוונות דרושי קבלת שבת דרוש א) שהם כנגד כ"ד קישוטי כלה שבת מלכתא:

5שבת מבואר בבמדבר רבא פ' י"ג במאמר שהעתקתי בהקדמתי שהוא ראש סדר מועד:

6יציאות . אע"ג שההוצאה מרשות לרשות היא מלאכה פרטית מל"ט מלאכות, מ"מ בשרשה כל המלאכות תלוים בה, כי על ידם מוציא אור הקדושה לחלל הידוע, אשר רמזתי בטעם מנין הפרקים, או איפכא, משום הכי פתח התנא בה. והמפרשים ז"ל כתבו טעמים אחרים יותר פשוטים:

7יציאות . כתב הר"ב דלא קתני הוצאות אלא יציאות, משום דרצה לשנות לישנא דקרא, דכתיב (שמות טז, כט) אל יצא. וטעם הגון הוא להתחיל מסכת שבת שהוא יום השביעי, בלישנא דקרא שבו סוד הואו כידוע, כי אותה אנו מבקשים לחברה עמו, להשלים השם. וסימניך ההוספה שאנו מוסיפים מחול על הקדש, שאנו מקדשים החול של יום הששי בקדושת יום השביעי שהוא שבת, כי שניהם כאחד טובים:

8ושתים שהן ארבע בחוץ . הא דלא הוה גמרינן הוצאה דעני מבעל הבית, הוא מפני שמצינו שינוי ביניהם לעני[ן] עירוב, כדתנן במשנה ט' פ"ד דעירובין זו היא שאמרו העני מערב ברגליו וכו'. והתי"ט כתב טעמים אחרים בשם התוספות:

9כיצד העני עומד בחוץ . כתב התי"ט בשם הר"ן, דלפעמים פתח התנא במאי דפתח, ולפעמים במאי דסליק, דליכא בהא מילתא משום ותבחר לשון ערומים, ע"כ. ולעד"נ דכל היכא דמצינן למשכח טעמא לפתח במאי דסליק, אפילו היכא דאסיקו הכי בפירוש בש"ס, שפיר טפי. כי דברי רז"ל שקולים הם בשקל הקדש, ועל דא דייקינן הכא ומשכחינן טעמא מפורשת בש"ס, וזו היא דגרסינן התם בדף ב' ע"ב כל עקירת חפץ ממקומו תנא הוצאה קרי לה, אמר רבינא מתניתין נמי דייקא דקתני יציאות והא מפרש הכנסה לאלתר, ש"מ. ופי' רש"י דהא מפרש הכנסה ברישא, דקתני כיצד פשט העני את ידו לפנים דהיינו הכנסה, וקתני לה בפירושא דיציאות, אלמא הכנסה נמי קרי לה הוצאה, עכ"ל. אלמא פתח במאי דסליק לגלות דההכנסה נמי הוצאה נקראת, ואילו היה פותח ברישא בחוץ כבסיפא, לא הוה דייקינן הא, דמדשני בדבורי' שמעינן ליה. והר"ן דלא דייק הא, אפשר דלא גריס תיבת לאלתר, כמ"ש התוספות בשבועות (ה: ד"ה וקמפרש) בשם רי"ב(ן)[א]:

10או שנתן לתוכה וכו' . פירוש דבור התוספות שהביא התי"ט הכא, תמצאנו במאור הקטון ע"ש, חוץ ממ"ש ועוד דקחשיב לבעל הבית ג' יציאות והכנסה אחת, ולעני ג' הכנסות והוצאה אחת, דלא נזכר התם. ופירושו הכי הוא, שאם נאמר דעקירות לבד קחשיב, נמצאו ג' עקירות דהוצאה, ועקירה אחת דהכנסה, לבעל הבית, ואיפכא לעני, צא וחשוב כל העקירות שבמשנה הזאת, ואל תחשוב כלל ההנחות, ותמצא כי כן הוא ואין צורך להאריך: