הון עשיר על משנה שבת א:ג

1לא יצא החייט במחטו . אפילו תחובה בבגדו, כ"ב הר"ב. וכדי שלא נאמר דבידו דווקא איירי, דומיא דלבלר דהקולמוס נוגע באזנו, חילק ביניהם בשמא ישכח ויצא:

2סמוך לחשיכה . גרסינן בירושלמי אמתניתין דלעיל (ה"ב ו.) , אנן תנינן סמוך למנחה, תני ר' חייא סמוך לחשיכא, מתניתין צריכא למתניתיה דר' חייא, מתניתיה דר' חייא צריכא למתניתין, אילו תנא ר' חייא ולא תנינן אנן, הוינן אמרין לא אמר אלא חשיכה, הא מנחה לא, הוי צורכה למתניתין, או אילו תנן אנן ולא תנינן לדר' חייא, הוינן אמרין כולהן דתנן מנחה מנחה, וכלהן דתנינן חשיכא חשיכה, מן מה דתניתא מנחה, ותנא ר' חייא רובא חשיכא, הדא אמרה אפילו חשיכה דתנינן דבתרא מנחה היא, ר' חנניא בן אחוי דר' הושעיא אמר מתניתין בעמי הארץ, מן מה דתני ר' חייא בחבירין, רבנין דקסרין אומרין מתניתין כר"י, מן מה דתני ר' חייא כרבנן, ע"כ. דמצינו למדין מדתני ר' חייא במתניתין דלעיל חשיכה במקום מנחה, דחשיכה דהכא פירושו מנחה, כמו חשיכה דר' חייא דמתניתין דלעיל דפירושו מנחה, דהא אינו חולק אמתניתין, וגם אינו מדבר בענין אחר חוץ מעניינא דמתניתין, וקא תני חשיכא במקום מנחה דמתניתין, זו היא דעת סתמא דתלמודא, ור' חנניא סבירא ליה דאין חשיכה זמן מנחה, אלא זמן יותר מאוחר הוא, בין בדר' חייא בין במתניתין דהכא, ור' חייא דהזכיר חשיכה במתניתין דלעיל, איירי בחברים דלא חיישינן דילמא אתו למפשע, ולכן התירו להם עד חשיכה, ומתניתין דקתני מנחה איירי בעמי הארץ, ורבנין דקסרין נמי סלה"ו דאין חשיכה ומנחה זמן אחד, אלא דמוקמו למתניתין כר' יהודה, דס"ל דזמן תפלת המנחה אינה עד הערב, אלא עד פלג המנחה, ודר' חייא כרבנן דזמנה עד הערב, ולכן קתני סמוך לחשיכה: והנה לפי תלמודא דידן א"א לומר כן, דלרבנין יהיה מותר לעשות דברים אלו דתספורת ודומיו עד סמוך לחשיכה ממש, הואיל וזמן המנחה לדידוהו הוא עד הלילה, שהרי משהגיע זמן המנחה גדולה מוקמו למתניתין (ט:) , אע"ג דאיכא שהות הרבה ביום יותר מהשהות שיש מפלג המנחה עד הלילה, כי מתחילת זמנה נאסר, ובתחילת זמנה ליכא מאן דפליג, ואף דעת ר' חנינא דמוקי למתניתין דווקא בעם הארץ, אבל לחבר שרי עד סמוך לחשיכה, לא סלקא על פי הבבלי, משום דתלא טעם איסור המרחץ בעילוף (שם) , ואונס זה שכיח בין בחבר בין בעם הארץ, דאין זה תלוי ברצונו כתספורת ודומיו, ש"מ דמתניתין בכל אדם איירי, אבל הסברא ראשונה דקסברא דקמ"לן ר' חייא דסמוך לחשיכה דמשנה זו הוא כסמוך למנחה דמתניתין דלעיל, אין בידנו כח לנגדה מן הבבלי, ולכן על פי הירושלמי זה נאסר החייט והלבלר לצאת במחט ובקולמוס בערב שבת מזמן המנחה ואילך, כמו שנאסר לכל אדם לישב לפני הספר וכיוצא בו, והא דלא קתני בהו סמוך למנחה כמו במתניתין דלעיל, אלא קתני סמוך לחשיכה, הוא משום דטעם איסורו הוא מחמת החשיכה, ולא מחמת תפילת המנחה, כמו לא ישב לפני הספר ודומיו, אבל מ"מ תחילת זמן איסורם שוה, ואין ללמוד מכאן לשאר עם חשיכה הנזכר לקמן בפרקין, דיש הפרש בין סמוך לחשיכה לעם חשיכה, וכמ"ש לקמן במשנה י' ע"ש:

3ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר . אע"ג דדרך בני אדם לקרות תחילה בלילה, ואח"כ להפלות כליהם בעת שפושטים בגדיהם לשכב במטה. מ"מ איחר לא יקרא, להסמיך ליה באמת אמרו החזן רואה היכן התנוקות קורים אבל הוא לא יקרא. ועוד י"ל דלא זו אף זו קתני, דלא מבעיא הפלאת כליו דאינו עוסק במצוה, דחיישינן שמא יטה, אלא אפילו קריאה בתורה, דבעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא, חיישינן שמא ישכח מתוך טרדת למודו שהוא שבת, ויטה:

4לאור הנר . לשון הר"ב שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה, ונמצא מבעיר בשבת. וכן פירש רש"י. ולאו דווקא נר של שמן, דה"ה לנר של שעוה וכיוצא בה, דגזרינן שמא יטה כדי שתדלק יפה, ושופך השעוה שנמוחה, ונמצא מכבה. והראי' דנר סתם תנן, ועוד לנו ראיה מהש"ס (יב:) דקא מוקי' לאותה ברייתא דשרי לשמש לבדוק כוסות לאור הנר, בדנפטא שהוא מסריח, ולא אתי להטות. ולא קא מוקים לה בדשעוה או כיוצא בה, ואע"ג דמוקי לברייתא דאיסורא בדמשחא, לאו דווקא הוא, דה"ה לכל כיוצא בו, אבל ליכא להשות השעוה לדנפטא, דטעם הנפטא לא שייך בשעוה שאינו מסריח: