הון עשיר על משנה סוטה א:ד

1שנכתב . אין הלשון הזה עבר, שהרי עדיין לא נכתב, אלא הוא בנוני מבנין נפעל, ושמושו בלשון לע"ז וִיאֶן שקרא"יטו wien fcrito ולפי זה נהיה הנון נקודה סגול שֶנֶכְתָב, כן נלע"ד. אבל המדקדקים רצו ליתן כלל אחר, ולומר דאין הפרש בנקוד הנון, אלא בנקוד התיו, שבבנוני נקודה קמץ, ובעבר פתח. אבל הרד"ק לא החליט הענין הזה, על כי מצא פסוקים הרבה יוצאים מן הכלל. יהיה מה שיהיה המשנה בלי נקוד נשנית ונכתבה, ולכן הרשות בידינו לקרותה כפי הצורך הנראה מעניינה, והכא הענין מורה דהאי נכתב בנוני הוא:

2שאינה כדי לשומען . פי' הרב, כדי שתודה אם נטמאת, היו אומרים לה יהודה הודה ולא בוש, ראובן הודה ולא בוש. ודברים אלו אינה כדיי לשמוע, שתהיה היא בהודאה זו דומה ליהודה וראובן, שהרי ליהודה גזרת הבורא הכריחו כדאיתא במדרש (סוטה י: ועי' קה"ר פ"י טז) וכדכתיב (בראשית לח, כו) צדקה ממני. ופירושו ז"ל שיצתה בת קול ואמרה ממני יצאו הדברים. ובראובן כבר אמרו (שבת נה:) כל האומר ראובן חטא בזנות אינו אלא טועה. משא"כ היא דאחר שתודה נוול הוא לה מאד על כי חטא חטאה:

3וכל משפחת בית אביה . דמשפחה שכולה מוכסים היא אותה משפחה שיש בה מוכס אחד, על כי מחפים עליו (עי' שבועות לט.) :

4בית אביה . אע"ג דאשר יאמרו המושלים הוא, כאמה בתה (יחזקאל טז, מד) . תנן משפחת בית אביה, על שם הכתוב (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת. ועוד דאמו בכלל משפחת בית אביה היא, שהרי משנשאת לא נקראת תו האשה בשם בת פלוני אלא בשם אשת פלוני, כדאיתא בזהר (שמות יב.) על פסוק (שמות ב, א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי: