הון עשיר על משנה תרומות א:ב
הון עשיר על משנה תרומות · Hon Ashir on Mishnah Terumot 1:2
Open in the reader →1חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום . פי' הר"ב לכתחיל', דצריך להשמיע לאזניו כשיברך. וכתב התי"ט דאתיא כת"ק דמשנה ג' פ"ב דברכות דפסק הלכה כמותו, דהתם נמי לכתחילה מודה דצריך להשמיע לאזניו, כדמסקינן התם בש"ס, עכ"ל. ואותו ת"ק הוא ר"י, כדאיתא בש"ס דהתם (דף טו.) . ואף כי נראה מלשון התי"ט דכר"י דווקא אתיא משנה זו ולא כר' יוסי דפליג התם אר"י ואסר אפילו בדיעבד, מ"מ אין הדבר כן, אלא אף כר' יוסי אתיא, כדאמרינן בש"ס דהתם דעד כאן לא קאמר ר' יוסי לא יצא אלא גבי ק"ש דאוריית', אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא, ע"כ. ואע"ג דדחי התם, וממאי דר' יוסי היא, דילמא ר' יהוד' היא ואמר גבי ק"ש נמי דיעבד אין לכתחילה לא, ומסקנא דתלמוד' הכי הוי דלכתחילה אסר ר"י בק"ש, לא משום זה נדחה דלא אתיא אף כר' יוסי, שהרי לא שמענו מעולם דיסבור ר' יוסי דברכות מעכבות, ולקמן נמי אמרינן חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, האלם וכו', ואין שם ברכה כלל ולא פליג ר' יוסי, וכל אות' דחיה דהתם אינה אלא משום דקס"ד דאוקי האי מתניתין כר' יוסי, לאפוקי מר' יהודה דלדידיה אפילו לכתחילה תורם, ושיהיה כמו כן סברתו בק"ש דאפי' לכתחילה קורא בלי שישמיע לאזניו, וכן פי' רש"י התם, ומסיק תלמודא דאינו כן, ולפי זה אתי' מתניתין כר' יהודה, אבל לא משום זה נדחית מסברת ר' יוסי, ואע"ג דלענין קריאת המגילה לא יצא לר' יוסי אפי' בדיעבד כדאיתא התם, מ"מ לא דמי דהתם הדבור עצמו הוא המצוה, ומכיון שלא השמיעו לאזניו הוה ליה כאילו לא אמר כלום ולא יצא כמו בק"ש, אבל הכא המצוה היא התרומ', ולכן כשכבר תרם אע"ג דחרש הוא ולא השמי' לאזנו הברכה, אף דהוי כאילו לא בירך כלל, מ"מ ידי תרומה יצא כמו אלם ודומיו. ואפשר דמשום הכי דייק הש"ס באמרה וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא, דאי משום דהברכה דרבנן לבד, לא הוה ליה לר' יוסי לחלוק נמי במגילה דאינה אלא דרבנן, אלא היינו טעמא משום דהתם בדבור עצמו תלייא מילתא, מש"כ הכא דתלייא במעשה, והדבור אינו מעכב להיותו דרבנן, ואפשר דלאשמועינן הא דאתיא האי אפילו כר' יוסי, לא כלל ר' האי חרש בהדי חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה דלקמן, וליתני ששה, אלא שנאו הכא בפני עצמו סמוך לפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דקטן, וקודם לו, לגלות אזנינו דהאי דחרש אינו במחלוקת דר"י ור"י כמו קטן, דאילולי כן לא הוה שתיק מיניה, כמו דלא שתיק בקטן הסמוך לו, ואילו שנאו בין האחרים הייתי אומר סתם לן רבי כר' יהודה משום דכותיה ס"ל, ולא חש להוציא מכלל הששה אליבא דר' יוסי ארבעה מהם, שלא להאריך כל כך, והתי"ט כתב לקמן טעם אחר. אבל בירושלמי (ה"א ד.) גרסינן מסתברא יודי רב חסדא בתרומות דהיא כר' יוסי, א"ר בון על כרחך איתמר דהיא כר' יוסי, דתנינן חמישתי קמייתא ולא תניתא עמהון, ואין משום שאין תרומתו תרומה, והתנינן חמישתי אחרייתא ולא תניתא עמהון, הרי סופך מימר דר' יוסי היא, ע"כ. הרי ראינו כי מטעם זה הוכיחו דהאי מתניתא אתיא כר' יוסי, ורב חסדא הוא מריה דשמעתין דבבלי דאוקי להאי מתניתין כר' יוסי, באמרו ע"כ לא קאמר ר' יוסי וכו' כמ"ש לעיל, ומ"מ לפי מסקנא דשמעתין אין טעם זה מספיק, שלפי טעם זה אתיא כר' יוסי דווקא ולא כר' יהודה, דלר' יהודה אפילו לכתחילה יתרום, משא"כ בחמשה לא יתרומו דרישא, וחמשה לא יתרומו דקמן דאתיא ככ"ע, ולפי המסקנא דשמעתין דר' יהודה אסר לכתחילה בק"ש, כמו כן הוא הכא, אם כן הוא אף זה אתיא ככ"ע, והדרא קושיא לדוכתין למה לא ערביה בהדי חמשה, ולכן הוצרכנו לבקש טעם אחר: