הון עשיר על משנה תרומות א:ה
הון עשיר על משנה תרומות · Hon Ashir on Mishnah Terumot 1:5
Open in the reader →1ולא מן החייוב על הפיטור . פי' הר"ב כגון מפירות שהביאו שליש על פירות שלא הביאו. וכתב התי"ט בשם הפי' שהזכיר, שכל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש, וכתב דנראה לו דמן הירושלמי דמשנה ג' פ"ק דמעשרות יצא לו סימן זה, ודקשיא לו על אותו הירושלמי, ע"כ. ואני אומר שמן התוספתא דתרומות סוף פ"ב יצא, דהכי מפורש סתם בענין זה. ועל מה שהקשה דבר"ה דף י"ג משמע דלא מצי יהיב סימנא על הבאת שליש, אלא דהכי קים להו. ואם איתא דהבבלי ס"ל כמו הירושלמי, הא איכא מוכיח על השליש, ע"כ. אף זו לע"ד אינו, דהכי איתא בר"ה על מאי דאמור רבנן להוכיח דתבואה אזלינן בתר שליש, דכל תבואה שנקצרת בחג קים להו שהביאה שליש לפני ר"ה, אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש, ופי' רש"י ז"ל וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאינה תבואה ראויה לקצור בחג אלא א"כ הביאה שליש בשנה שעברה, עכ"ל. הדר אמר להו לאו מלתא היא דאמרי, ופי' רש"י לאו מלתא היא דאמרי, שהוקשתי לומר וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש, דודאי קים להו, ע"כ. וסוף דברי ר' ירמיה דכי היכי דקים להו לרבנן דעומר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ לא עייל שליש ביד גוי, הכי קים להו על תבואה הנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש קודם ר"ה, ע"כ תורף אותה סוגיא. והנה עינינו רואות שאין כאן שום הוכחה דלא כירושלמי, דמאן לימא לן דכל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש אי לא הוה קים להו הכי לרבנן, ועל מה שהקש' דא"כ למ' לא כלל התלתן בהדי תבואה וזתים, יש לומר דהוא משונה מתבואה וזתים שהם תכף שהביאו שליש זורעים ומצמיחים, משא"כ התלתן שאינו ראוי לצמוח אע"ג שהביא שליש אלא אחר זמן הרבה, ומשום הכי אינו יכול לכללם עמהם בהבאת שליש, שהרי עדיין לא הגיע עונתו למעשרות על כי עדיין אינו ראוי לצמוח, ולגלות לנו השינוי הזה לא כלל התבואה והזתים עם התלתן במשתצמח, אע"ג דבסימן זה מיהא כולהו שוים:
2ולא מן התלוש על המחובר . התי"ט הוכיח דאף מן המחובר על המחובר אסור, והקשה אמאי לא תני ליה. ונראה לומר דלא נחית התנא אלא לדברים שהם שני הפכיים. ועוד י"ל דתני ושייר, שהרי שייר נמי ולא מפירות הארץ על פירות סוריא והפכו שכתבו הר"ב, דליכא למימר דבכלל חוצה לארץ קחשיב ליה, דאין זה דרכו אלא לפרט דיני סוריא, כדמצינו בסדר זה עניניו כמה פעמים מפורשים, ואע"ג דיש לדחות ולומר דאינו מזכירו בבירור אלא בהיותו משונה מחוצה לארץ, ולא בהיותו שוה אליו, מ"מ ישוב פורתא מיהא איכא: