הון עשיר על משנה יומא ה:ז
הון עשיר על משנה יומא · Hon Ashir on Mishnah Yoma 5:7
Open in the reader →1על הסדר . במשנתנו, כ"כ הר"ב ורש"י. לאפוקי סדר הכתוב, שאין מוקדם ומאוחר בו בעבודות אלו, כמ"ש התי"ט בפ"ז משנה ג':
2לאחר דם הפר . נראה דקמ"לן בתיבות אלו המיותרות, שהפיסול תלוי בשעיר שהקדימו לפר והוא צריך להיות אחריו, ואינו תלוי בפר על שאיחרו לשעיר והוא היה לו להקדימו, ומתניתין נמי דייקא דתנן אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ולא תנן אם איחר מעשה לחבירו, דנראה א"כ שמה שהקדים לא עשה כלום שהיה מחוסר זמן, ולא מה שאיחר שכבר שהגיע זמנו. ואע"ג דביומא דף ס"ב ע"ב אמרינן קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום, ואם היה מקדים שעירי המוספים לעבודת היום היה כשר, הוא משום דאין המוספים מעבודת היום עצמה דשינה עליה הכתוב לעכב כשעשאה שלא כסדר, אבל הכא דפר ושעיר תרויהו מעבודת היום נינהו אף רב חסדא מודה דיש מחוסר זמן לבו ביום כמשנתינו והפיסול הוי במוקדם משום מחוסר זמן, ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה והיא טומאה שהפר מכפר עליה שאירעה אחר הזאתו קודם שיחזור להזות מדם השעיר, שאם אין דם הפר מתוקן עד שיחזור ויזה מדם השעיר נמצא שלא נגמרה כפרתו עד שיזה אחריו מדם השעיר ואז מכפר אף על אותה טומאה שאירעה קודם גמר כפרתו אבל אם נאמר שאין שום פיסול בפר אלא הפיסול תלוי בשעיר נמצא שתכף ומיד שהזה דם הפר גמר כפרתו ואינו מכפר עוד ונפקא מינה גם כן לאם נשפך דם השעיר ולא נמצא אחר להביא כדי להזות דמו אחר הפר שמ"מ כפרת הפר נעשת משא"כ אם היה הפיסול תלוי בו. ועוד י"ל דהוצרך לומר לאחר דם הפר, דלא תימא דהא דתנן הקדים דם השעיר לדם הפר פירושו הוא שהזה דם השעיר עד שלא הזה דם הפר, והראיה דלא קתני הזה דם השעיר ואח"כ דם הפר, ושלא הוצרך לפרש ולומר לדם הפר אלא לאשמועינן פיסול הקדמתו עליהם במאי תליא, והוא בדם הפר שצריך שדם הפר יקדמנו, ולפיכך יחזור ויזה מדם השעיר ופשוט הוא שר"ל בזמנו שהוא אחר שיזה דם הפר אבל אם כבר הזה גם מדם הפר אחר דם השעיר שאף בדם הפר ההוא לא עשה ולא כלום כי דם השעיר פסול מפני שהקדימו לפר ודם הפר פסול מפני שאיחרו לשעיר ושיצטרך להזות פעם אחרת משניהם מדם הפר תחילה בכוונה מכוונת שיקדים לשעיר כי מחשבה מועלת מאד בקדשים ואח"כ יזה מדם השעיר לכך מאריך התנא בלשונו באמרו לאחר דם הפר לומר שאף כשכבר הזה דם הפר איירי שדם הפר היה מוזה כבר ואעפ"כ אינו צריך לחזור ולהזות כי אם מדם השעיר כדי שיהיה מוזה אחר דם הפר, והיינו דלא תנן יזה דם הפר ויחזור ויזה מדם השעיר שהרי בשדם הפר מוזה ועומד איירינן והוא מהטעם שכתבתי כבר שלעולם הפיסול הוא במה שהקדים ולא במה שאיחר, והא דלא תנן ברישא הזה דם השעיר ואח"כ דם הפר, הואיל ואפילו בכה"ג אינו צריך לחזור ולהזות כי אם מדם השעיר. י"ל דסירכא דרישא דקתני אם הקדים מעשה לחבירו נקט ואזיל הקדים דם השעיר לדם הפר, ושם הוצרך לשנותו בלשון זה לגלות מה שאמרתי שהפיסול הוא במוקדם ולא במאוחר: