הון עשיר על משנה יומא ו:ח

1דרכיאות . כתב הר"ב, אבנים גדולות. וכתב התי"ט, דלא ידע מאיזה לשון הוא. ולעד"נ שהוא מלשון דורך על במותי עב (מיכה א', ג') . שהשומרים דורכים עליהם:

2והלא סימן גדול . נראה דקרי ליה גדול, אע"ג דהוא קטן ובלתי מובהק מכולהו דאפשר לטעות בו יותר משאר הסימנים. על שם האדם הגדול בענקים (יהושע יד, טו) . זה אברהם, שהיו פסיעותיו ג' מילין כדאיתא בילקוט ישעיה (רמז תמח) על פסוק (ישעיה מא, ג) אורח ברגליו לא יבא. ולמאן דאמר התם מיל, אף בסימן זה יש זכרון עליו שהולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל, ואף למ"ד כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת שפוסע פסיעות גסות, יש בו רמז בסימן זה כי (ה)היתה ההליכה והחזרה והשהיה שוה כנגד חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת קודם תפילתן ושעה אחת אחר תפילתן ושעה אחת בתפילתן (ברכות לב:) , רמז להליכה וחזרה ושהיה, ובית הכנסת הוא המקום המוכן להתפלל ולהזכיר זכותו כשהשכים בבקר ותקן תפילת שחרית (שם כו:) , היה להם סימן זה לר' יהודה, ומזה יצא לנו כי גם הסימנים האחרים הם רמז לזכרון זכות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וכה"ג מצינו בריש פ"ג שהיו אומרים עד שבחברון להזכיר זכות אבות, כמ"ש הר"ב שם והוא בירושלמי. ולפי זה לת"ק דאמר דרכיאות היו עושים, שלפי פי' הר"ב הם אבנים גדולות זו ע"ג זו, הם רמז ליעקב כשלקח מאבני המקום וישם מראשותיו (בראשית כח, יא) , שתיקן תפילת ערבית (ברכות שם) . ומניפין בסודרים רמז ליצחק כשפירס סודרא שלקח את רבקה שהניפה סודרה עליה כשראה אותו כדכתיב (בראשית כד, סה) ותקח הצעיף ותתכס. וזה היה לעת ערב כשיצא לשוח בשדה (שם, סג) ותיקן תפילת המנחה (ברכות שם) . והסימן האחרון שהזכיר ר' ישמעאל הוא הלשון של זהורית על פתחו של היכל, רמז לדוד שהכל בכתב מיד ה' אשר עליו השכיל (דברי הימים א' כח, יט) . והוא איש אדמוני (שמואל א' טז, יב) . והיה הלשון הזה בין שני הדלתות, כשמו שיש בו דלת מכאן ודלת מכאן ואו דמות לשון באמצע. ועוד נוטריקון שמו "דלת "דלתות "ולשון, כמו שהיה לפתח ההיכל ארבע דלתות שהם שנים בפנים ושנים בחוץ. וסימנים אלו הואיל ולזכרון הם עשויים סידרם רבי כסדר הכתוב לזכרון, שנאמר (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. וכילל הת"ק בסימן אחד יעקב ויצחק כמו שנכללים במקרא זה בזכרון אחד, מה שאין כן אברהם דכתיב ביה אזכור, והארץ שהיא אחרונה שנסמכה לאברהם, רמז לדוד כדאיתא בזהר בשלח דף נ"ג ע"א, וכן כתוב בו (שמואל ב' ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. שאף בה כתיב אזכור. וכמו כן התנאים האלו הזכירו סימן אחד על כל אחד מאלו השנים בפני עצמו, וה"ט דב"רי תנן אמר ר"י כאלו מדבר על דברי ת"ק, דלא מצינו בקרא אזכור בין יעקב ויצחק לאברהם, ובר' ישמעאל תנן ר' ישמעאל אומר כאילו היא מלתא באנפי נפשא, על כי תיבת אזכור כתובה בין אברהם לארץ: