אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר יג:יח

1וטעם ויסב שהוליכם על דרך הסבוב, והוא הרחוק, ודרך המדבר מושך עצמו ואחר עמו, כמו הספר המקנה, היין החמה, וכן הוא דרך המדבר מדבר ים סוף, וסוף שם מקום, ויש אומרים שנקרא כן בעבור שיש סביביו סוף כטעם ותשם בסוף, ואחרים אמרו שהוא מגזר' סוף דבר, כי הוא סוף העולם, והוא ים אוקינוס, וזאת טעות גדולה כי הוא ים מזרחי כנגד מצרים, וים ספרד גדול ממנו:

2וחמושים, חגורי חומש, מגז' ויכהו שם על החומש, ויש או' כי טעמו הצלע החמשית וכן חלוצים תעברו, חגורי חלצים, והעד הנאמן אתם תעברו חמושים. ודרש שעלו אחד מחמש מאות דבר יחיד הוא ועליו מחלוקת ואיננו קבלה כלל, ודי לנו הצער שאנחנו בו עם חכמי ישמעאל שהם אומרים איך יתכן מחמשים וחמשה זכרים שיולידו במאתים ועשר שנים שש מאות אלף זכרים מבן עשרים, והנה היו כפל הכפל עם הטף והנשים, כי לא חשבו יעקב ובניו כי לא הולידו במצרים עוד, כי לא מצאנו יחוש רק אל היורדים מצרימה ולא ספרו הבנות, ותשובתנו כי הנה יעקב לבדו הוליד בארבעים שנה ושש שנים ס"ט בנים ובני בנים ועל זה המספר יכפלו כפלי כפלים מהמספר הכתוב, אז השיבו לנו עוד, כי יעקב ובניו לא הולידו נקבות כי אם שתים, וזה היה במעשה נס, ואל תספור כן ליורדי מצרים, ועוד שיעקב היו לו ארבע נשים, ומי יבאר שכן היו לכל אחד מבני בניו, גם אנחנו השיבונו תנו לנו שלשה עשר זכרים בין בנים ובני בנים בארבעים ושש שנים, והנה יהיו יותר מן שבע מאות ובסוף תשעים ושנים יהיו ט' אלפים וג' מאות, ובסוף קפ"ב יהיו יותר מאלף אלפים ות"ק אלף ועוד לא הגענו למאתים ועשר שנים, גם יתנו לנו עשרה בארבעים ושש שנים ויספיקו, ועוד כי הכתוב אומר על מכת ערוב ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, ואמר בספר תהלות ישלח בם ערוב ויאכלם, והנה במכה שאכלה מצרים נמלט ישראל, גם מת רוב מקנה מצרים בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד, ובמכת בכורים לא מת בישראל אחד, ובמכת חשך כתיב ולכל בניישראל היה אור, והנה במכות שמתו בהם המצרים לא מתו ישראלים ואף כי במכה שלא מת מצרי ממנה, ואיך מתו כל ישראל בחשך עד שלא נשאר מהם רק חלק מחמש מאות, והנה לא היה לישראל אור במושבותם רק מחשכי דֶבר ואפלות מות, ואחר שלא נשאר כי אם חלק קטן מעם רב הנה לא היתה גאולה לישראל כי אם רעה חולה, וזה הפך הכתוב, והכלל דרש הוא ואין לסמוך עליו, אולי שאמרו בתחלה היה לו סוד: