אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר כה:ז

1אבני שהם, לאפוד:

2ואבני מלואים, לחשן. ויאמר יוסף הבבלי כי טעם מלואים בעבור היות החשן כפול והאבנים באמצע, ואחרים אמרו כי נקראו כן בעבור היות החשן מלא אבנים, והאפוד איננו כן, כי הוא גדול ושתי אבנים לבדם על שתי כתפותיו. והגאון אמר כי טעם מלואים הדבק האבנים בחשן ויהיו ערוכים, ובראשית הנדבה הזכיר הנכבד והוא הזהב, ובאחרונה האבנים היקרות, והזהב לעשות כפורת עם שני כרובים וזר הארון עם ארבע טבעותיו, והמנורה וכפתוריה וקנותיה ונרותיה ומלקחיה ומחתותיה, וזר השלחן וזר מסגרתו וארבע טבעותיו והקערות והכפות והקשות והמנקיות וזר מזבח הקטרת ושתי טבעותיו ושתי משבצות ושתי שרשרות ושתי טבעות לאפוד ושרשרות וארבע טבעות זהב לחשן, וציץ נזר הקדש, וחמשים קרסי המשכן וטבעות הקרשים, גם ווי עמודי המסך ופעמוני זהב, גם ווי עמודי הפרוכת וזהב במעשה האפוד והחשן ובשבוצם וצפוי הארון מבית ומחוץ וכן בדיו וצפוי השלחן וכן בדיו וצפוי עמודי הפרכת וצפוי עמודי המסך וצפוי מזבח הקטרת וכן בדיו וצפוי קרשי המשכן ובריחיו, והכסף לאדני המשכן והוא הנקרא קדש, ואדני הפרוכת גם ווי עמודי החצר וחשוקיהם, והנחשת לקרסי האהל חמשים ואדני המסך חמשה וצפוי המזבח והסירות והיעים והמזרקות והמזלגות והמחתות ומכבר וצפוי בדי המזבח וששים עמודי החצר וששים אדניהם, וכיור וכנו וכל היתדות, ותכלת למעיל האפוד ופתיל הציץ ופתיל הריכוס ובגד שרד על הארון ועל השלחן ועל המנורה ועל מזבח הזהב ועל כל כלי השרת, וכן במעשה המשכן והפרכת והמסך והאפוד והחשן, ורמוני המעיל וכל הלולאות ומסך השער, ולאבנט, וארגמן לבגד על מזבח העולה ובמעשה המשכן והפרכת והמסך והאפוד והחשן ומסך שער ולאבנט, ותולעת שני לפרוש על כלי השלחן ובמעשה המשכן גם הפרכת והמסך והאפוד והחשן ורמוני המעיל ומסך שער החצר, ובמעשה האבנט, ושש במעשה המשכן גם הפרכת ומסך שער החצר ולאפוד ולחשן וכל קלעי החצר וכתנות אהרן ומצנפתו ואבנטו וכתנות בניו והאבנטים ומגבעות וכל המכנסים וחכם גדול בספרד שטעה בפי' בד, כי אמר שהוא חוט אחד לבדו הפך משזר, והנה שכח ואת מכנסי הבד שש משזר, ומצאנו משזר על תולעת שני במעשה רמוני המעיל, ועזים ליריעות האהל, ועורות אילים מכסה לאהל, ועורות תחשים מכסה על מכסה וכן על הארן בנסעו ועל השלחן ועל המנורה ועל שני המזבחות ועל כל כלי השרת, ועצי שטים לארון ובדיו והשלחן ומסגרתו ובדיו וקרשים וחמשה עשר בריחים ועמודי הפרכת ארבעה וחמשה עמודי מסך פתח האהל והמזבחות ובדיהם. גם יתכן שנעשה הארון מעצי שטים בעבור המשא וכן השלחן, ומצאנו השלחן שעשה שלמה כלו זהב, וכן מזבח הקטרת. והקדמונים אמרו שעשה משה ארון עצי שטים קודם זה הארון ושם שם הלוחות ברדתו מההר, ובפרשת והיה עקב תשמעון אפרש זה. ודע כי שש תרגמו הגאון מין ממיני פשתים במצרים והוא דק מאד ויפה תרגם, והעד וילבש אותו בגדי שש וגם הוא אמר כי' שלשה עולמות הם, זה העולם הוא הגדול, והמשכן האמצעי, והאדם הקטן, שמים בעולם יריעות במשכן, וכן כתוב נוטה שמים כיריעה, והראש באדם, ורקיע ופרוכת והמבדיל בין כלי הנפש לכלי המאכל, גם אור בעולם ואור השכינה ואור הנפש, גם הארץ ועפר באדם ואדני המשכן, ובעולם מלאכים ובמשכן כרובים ובאדם מחשבות, וצמחים ולחם הפנים ומאכל האדם, ומאורות ונרות ועינים, ועוף בעולם ועוף בקרבן וכנפי הריאה באדם, ובהמה וחיה בעולם ובמשכן קרבן בהמה ובאדם ידיו ורגליו, ובעולם שמחות ואנחות ובמשכן כלי שיר ושחיטה ושרפה ובאדם כבד וטחול, ובעולם אדם ובמשכן כהן גדול ובאדם הלב, ובעולם מלאכת שמים ובמשכן ארון ולוחות ובאדם חכמה, גם בעולם רוחות ובמשכן קלעים ויתרים ויתדות ובאדם מיני הכח, ובעולם מעשה יום שבת ובמשכן חנכת המזבח ובאדם מילה. גם הוא אמר אם יטעון טוען עלינו איך ירצה השם להשכין כבודו עם בני אדם המגואלים ויעזוב מלאכיו הטהורים, והנה התשובה כי הכבוד שהשכין עם מלאכיו הוא כפלי כפלים מהכבוד שהשכין עם ישראל, בעבור כי מעלת המלאכים גבוה וגדולה על כל בני אדם, והנה הגאון הקיץ עתה משנתו שהיה אומר בחמשה ספריו שמעלת האדם גדולה מהמלאכים, ואמר כי שכן הכבוד עם ישראל לאות ולמופת על דבר הענן, ועוד להיות מקום מיוחד מועד לדבור השם, ועוד שיראה מופתים, ועוד לעשות שם גדול לישראל, ועוד שיזהרו מהטומאות בדעתם שהשם עמם, ועוד שישמרו מהעברות, ועוד שלא ישבעו לשקר בדינם, ועוד להתפלל בו לבקש ישועה מצרה, ועוד להיות התפלה נגדו, ועוד לבא הנכרי לשמו, ועוד שיבטח לבם, ועוד להיותו לעד כי בסור הכבוד יגלו מן הארץ, וכל אלה הדברים שהזכיר הגאון ז"ל נכונים הם כנגד דעות אנשי דורנו, והנה גם אנכי עתה אורה אותך בדרך האמת, שים לבך לדעת סוד הכרובים כי אין לכפרת קומה, ולמה המנורה בימין והשלחן בצפון, וכרכוב המזבח עד חציו, ומזבח הקטרת לא יעלו עליו עולה, ואחר שתבין אלה תבין סוד נחש הנחשת, כי בהיות הכבוד שוכן בישראל תשרה רוח הקדש על אציליהם ויתנבאו, וכל זמן שהם שומרים עבודת המקדש חרב לא תעבור בארצם, ומלת לאפוד ולחשן אפרש: