אגרת שמואל על רות ב:יז

1ותלקט בשדה עד הערב הורה צדקתה וענותנותה כי אף שהיו מניחים אליה דרך שכחה כדי שתלקט שיעור רב היא היתה מדקדקת ולא רצתה לשלוח ידה רק במה שהיה דינה מה שהיה לקט לקטה ולא יותר כי שתי שבלים לקט ולא יותר וזהו ותלקט דקאמר לא פשטה ידה רק בלקט ועוד שלא הלכה משדה אל שדה כדרך כל שאר העניים רק בשדה אחד באותה השדה שהיתה שמה שם לקטה עד הערב ולפי שיראה זה מדרך העצלות כי לא היתה ממהרת ללקט ולכן נתעכבה בשדה אחד ובלקט לבד עד הערב לזה אמר כי גם ותחבוט את אשר לקטה ועם היות שלא שלחה ידה רק במה שהיה לקט שם צוה ד' את הברכה ויהי כאיפה שעורים ועל כן נתעכבה עד הערב כי לחבוט איפה שעורים צריך זמן רב ולא היה מעצלות שהיה בה ח"ו:

2ואפשר שהודיענו זריזותה במה שחבטה את אשר לקטה כי לא רצתה לשאת אותו כאשר הוא וכמו שהיו נושאת כל שאר הנשים כי ראתה כי אין תועלת במה שתשא עליה משא גמל של תבן וקש וגבבה אבל חבט אותו ולא שמה על שכמה אלא בר ולחם ומזון ויהי כאיפה שעורים והלואי שתוכל לשאת אותה ובוודאי שאילו היה נושא' אותו בקשו ותבנו שהיתה מפסדת שהיתה מביאה קש במקום שעורים לכן ותחבוט את אשר לקטה:

3ואפשר עוד שהודיענו שהיה איפה שעורים כי ידוע שהאיפה שלשה סאין ומשא אדם בינוני כשמסייעין אותו להרים משאו עליו הוא ממש טעין וגמרי עולא דמדליא אינש על כתפו מעצמו אינו אלא שליש משאו ממשוי שמסייעין אותו אחרים להרים דהיינו סאה וחצי ושישית של סאה וזאת מרוב כחה וגבורתה עם היות מה שלקטה כאיפה שעורים דהיינו שלש סאין היא בעצמה נשאתו על כתפה וז"ש ותשא ותבוא העיר כי לא הוצרכה לסיוע אחרים לישא משאה על כתפה כי היא לבדה נשאתו:

4אי נמי אמר ותלקט בשדה עד הערב כי בהיות שהיו הנערי' עוזבים לה הרבה במצוות אדוניהם ועושים את עצמם כמוטעים ושכוחים הרבה היתה מוצאת כ"כ ללקט כי ישבה בשדה אחר בשד' ההוא עד הערב וז"ש ותלק' בשד' אחד לבד עד הערב להודיע לנו גודל חריצותה במעשי' אמר כי אף שהיה בין הערבים כששבחה ממלאכת הלקיט' כי עד שהיה ערב עסקה בלקיטה ובערב עמדה מללקוט באותו הזמן המועט שנשאר משם עד הליל' חבטה את אשר לקטה שהי' כאיפ' שעורים ותשאהו על כתפ' ובאת מן השד' עד העיר ועדיין היו שהות ביום כדי שתוכל חמותה לראות את אשר לקטה לאור היום וזה ע"ד מה שאמרו רז"ל אצל אסור לתלמיד חכם לצאת יחידי בלילה והביאו ראיה מקרא דכתיב לך נא ראה וגומר ופירוש רש"י ז"ל שהזהירו שילך בעוד שהיה אור היום ולא בלילה וזהו לך נא ראה בעוד שאתה יכול לראות שהוא בעוד שהוא יום כי בלילה החושך יכסה ארץ לא יוכל לראות וזהו שאמר כאן ותרא חמותה כלומר עדיין היה השמש במרומים כשבא' אל חמות' כי ראתה חמותה לאור היום את מה שלקט' ולא הוצרכ' לאור הנר ועם היות שהוצרכ' להתעכב בלקיט' עד הערב מרוב הלקט שהית' מוצא' מ"מ באותו הזמן המועט ותחבוט את אשר לקטה שהיה כא פה שעורים ותשא אותו ותבוא הפיר ועדיין לא בא השמש מרוב מהירות' ותרא חמותה לאור היום את אשר לקט' ואמר ותוציא ותתן לה את אשר הותיר' משבע' כי רז"ל אמרו על ויצבט לה קלי שנתן לה דבר מועט בין שלשה אצבעותיו לקח ונתן לה ואינו יודע אם שרתה ברכה בידו של צדיק או במעיה של צדקת והם ז"ל הכריחו ממקום אחר כי במעי' שרת' הברכ' ואפשר לנו לומר כי הכתוב כיון כאן לזה ותוצא ותתן לה את אשר הותירה ואף שלא היה ראוי להותיר כי מעט היה מה שנותן לה מ"מ היא היתה הסיבה שהותירה מסיבות ששבע היא במהרה וזהו משבעה דקאמר מסבת שביעת' במהר' ששרת' ברכ' במעי' הותירה מה שהותיר' ולרמוז לה שהיא היתה סיבות מה שהותירה להן לא אמר את אשר נותר משבעה וכדפרישנא לעיל ואפשר לומר עוד במה שאמר ותרא חמותה את אשר לקטה דנראה שהם דברים שאין להם לא טעם ולא ריח כי בוודאי שכיוון שהביאו לעיר שתראה אותו אמנם אפשר שיהיה פירושו מלשון רואה אני את דברי אדמון כלומר ראתה וישרה בעיניה את אשר לקטה שהיה בוודאי בזריזות גדול שאם היתה אשה אחרת לא היתה מלקטות החצי ממה שהביאה היא. או אפשר לפי שכיון שהביאה אותו מחובט שחבטה את אשר לקט' אחר שהוא מחובט יראה לעין כל שהיא דבר מועט מה שלקט' לפי שהוא בר ומנוקה מתבן וקש ולא יוכל השכל לדון ולידע כמה וכמ' שבלים צריך לטרוח וללקוט כדי לחנוט אותו השיעור אמנם נעמי חמות' בטוב טעם ודעת שהיה בה ראת' והבחינה בדעת' את כל אשר טרחה ולקטה בשבלים כמה שיעור רב היה צריך ללקוט כדי שתצא ממנו איפה שעורים וידעה והבחינה טוב הזריזות והחריצות שהיה בה. אח"כ מצאתי כדברי בהר"ש אלקבץ הלוי ז"ל:

5א"נ גזרת ותרא חמותה את אשר לקטה וגו' הוא הכתוב השני שאומר ותאמר לה חמותה וגו' והכי קאמר ותרא חמותה את אשר לקטה שהיה שיעור רב וראתה עוד שהוציא' מאכל מחיקה אשר הותירה משבעה כי נתנו לה לאכול ולשבוע ולהותיר ועל כן ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום שאל' ממנה אמור נא לי איפה לקטת היום ואנה עשית שעשו עמך כל הכבוד וכל החסד הזה יהי רצון שיהיה מכירך ברוך כלומר האיש אשר עשה עמך כל הטובה הזאת יהי רצון שיהיה ברוך כלומר שיהיה ברוך ולא ארור כי אפשר שיהי' אחד מבני בליעל שנתן עיניו ביופיך ועל כן התחסד עמך לפני' מן השורה ולכן אמרה יהי מכירך ברוך כלומר יהי רצון שיהי' איש ברוך וטוב עין ומנדיבות לבו וטוב מדותיו וצדקתו עשה לך כל זה ולא שנתן עיניו ביופיך וכיון ששמעה רות שהיה חושד אותה שקבל' חסד ממי שאינו הגון עלה עשן באפה ודבר אתה קשות וז"ש ותגד לחמות' דברים קשי' כגידים:

6א"נ שסיפרה לה כל הענין בפרטות בהגדה ובהמשך להודיע מעשיו של אותה האיש שעשה אמה כי צדיק וישר הוא בכל מעשיו ואח כ אמרה לה שמו וזהו שאמר עוד ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז:

7ואפשר ג"כ שאמר לה שם האיש להורות שהיה איש צדיק כי שמו יורה על מעשיו הטובים כי שמו בועז להורות שבו עוז ותעצומות להתגבר על יצרו ולהלחם בו על דרך מה שאמרו בגמרא במעשה דכידור שהיה נקרא כידור ואמרו אותו החכם עליו כי דור תהפוכות המה כו' אז אמרה לו ברוך הוא לד' כלומר צדיק הוא וברוך מפי ד' כי הרשעים הם זדים ארורים מפי ד' אמנם זה ברוך הוא לד':

8ורב אחרון ז"ל כתוב ותחבוט מהרה חוש' בין הערבים לראות אשר לקטה והיה איפה שעורים והוא שיעור רב והגיד הכתוב את זריזותה שבזמן הראוי בכל היום לא חבטה רק כין הערבים גם לא רצתה להביא השעורי' בשבלים כאשר תעשינה שאר המלקטות כי יהיו לה למשא כבד רק תבואה נקיה הביא וז"ש ותשא ותבא העיר כלומר אם היתה התבואה בקשים היה נמנע אצלה להביאם העיר כי יכבד עליה משאה אך אחר שחבטה יכלה להביא את הזרע עכ"ל והר"ר יוסף יחייא ז"ל כתוב ותלקט בשדה וגו' סיפר בשבחה שאף שראתה היות בועז נדיב לב והרגישה בדבריו בצוותו את נעריו את האמור לא רצתה ללקט בין העמרים ולא בין הצבתים רק לקטה בשדה בהפקר אשר הוא מתנת ד' לענייו ולכן הוצרכ' לטרוח בלקיטתם עד הערב מה שלא היתה טרחות כ"כ אם היתה לוקטות מן המוכן עכ"ל וטעם ותחבוט כתב הר"ש ן' אלקבץ הלוי מצאתי במדרש לקח טוב כדי שלא לשאת העמרים על שכמה ואין ספק כי היה זה מאשה משכלת שלא ל טריח עצמ' במה שאין בו צורך גם מפני מראית העין והוא נכון ובו בחר החסיד הר"ר יוסף זלה"ה בנימוקיו עכ"ל ובמדרש לקח טוב ותשא ותבוא העיר מלמד שלא עמדה בשום מקום שלא תועד עם הפריצים ע"כ ודייק באומר מלת מלמד דאי לא תימא הכי מה בא ללמדינו:

9והר"ש ן' אלקבץ הלוי כתב אפשר שעם שבועז כבר דבר עליה דברי' טובים וצוה לנעריו להשגיח אליה בכל זאת לא בטחה בהם כי אין אפטרופוס לעריות אלא ותשא ותבוא העיר בפעם אחת כמו שנשכו נחש פן יפגעו בה אנשים שאינם מהוגנים עכ"ל:

10ואני אומר כי אפשר שלסיבה זו חבטה את אשר לקט' שאם הית' מביאה אותו בקשיה היתה צריכה ללכת ולבוא שני' או שלשה פעמים כדי להביאו כי לא תוכל שאתו בשעה אחת והלואי בשנים או בשלשה פעמים ופחד' אולי תפגע בדרך עם אנשים שאינם מהוגנים לכן ותחבוט ותשא ותבוא העיר בפעם אחד:

11והר"ר יצחק עראמה ז"ל כתב ותשא ותבוא העיר כי באת אותו היום ליטול רשות מחמותה להשאר מכאן והילך עם נערות בועז עכ"ל: