אגרת שמואל על רות ב:כ

1ותאמר נעמי לכלת' ברוך הוא לד' כלומר עד עתה הייתי אני מברכת אותי בחשבי שהוא אדם הצריך לברכתי אבל עתה שהודעתני שהוא בועז אמרה זה אינו צריך לברכתי כי ברוך הוא לד' ברוך הוא ומבורך מפיו ית' כי בועז הצדיק הזה כן דרכו עם כל העולם אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים דכל העולם וכל מעשיו הם אילו לרדוף אחר גמילות חסדים דחיים והמתים:

2ואמרתי זה לפי שראיתי למפרשים שהוקש' מה היא החסד שעשה עם המתים דבשלמא עם החיים עשה חסד עם רות ונעמי אבל עם המתים אלימלך ומחלון וכליון מה חסד עשה עמהם ולזה תירצו כי המתים יש להם נחת רוח מן הטובה המגעת לקרובים החיים וכיון שעשה בועז טוב' עם רות גם בעלה המת שש וקבל נחת רוח ועם היות שהדברים הללו פשוטים ומתיישבים עם כל זה נוכל לומר דמתים דקאמר קאי אמתים דכולי עלמא כי בועז הצדיק תמיד היה עוסק בגמילות חסדי' דחיי' והמתים וכדאמרן:

3א"נ אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים דקאמר לאו אבועז קאי רק על הש"י כי בעל החסד והרחמים הוא ועושה חסד עם החיים בעול' הזה ועם המתים בעולם הבא וזהו שאמר ברוך הוא בועז לד' אשר לא עזב השי"ת חסדו את החיי' ואת המתים וכן לא יעזוב חסדו ויברך את בועז על כל הטובה הזאת אשר עשה עמך כי אנו אין לנו יכולת לגמול חסד עמו כאשר התחסד הוא עמנו:

4א"נ לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין וכל שכן שאינו רוצה שתתבזה בשדה ללכת ללקט באוכל לנפשה ולכן אמרה נעמי ברוך יהי' בועז לד' אשר בזאת הטובה שעמה עמך לא עזב חסדו את החיים עמי ועמך ועם המתים שאינם רוצים שתתבזה אשתו בשדות אנשים אחרים אשר לא ידעת מתמול שלשום ובזה שלא הוצרכת ללכת אל שדות אחרים עשה חסד עם המתים חמיך ובעליך הרוצים שלא תתבזי ועם החיים ג"כ ולפי שיאמר לה רות וכי עתה בשדה הזו של בועז שהלכתי לא נתבזית כי איש זר הוא אתי שלא ידעתיו מתמול שלשום ויותר כבוד היה לי לשבת בביתי ובחומותי לכן אמר' לה נעמי ממה שהלכ' אל שדה של בועז לא הגיע למתים שום בזיון כי קרוב לנו האיש מגואלינו הוא וז"ש פעם שנית ותאמר לה נעמי אמירה שנית לתרץ קושיא שיש על דברי' ואמר' כי קרוב לנו האיש ממנו אין שום בזיון נמשך:

5ובמדרש ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום תני בשם ר' ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל בית שכן אמרה רות לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום ולא אמר אשר עשה עמי אלא אשר עשיתי עמו היום בועז הרבה פעולות והרבה טובות עשית עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת עכ"ל:

6ראוי לדעת למה תפסו בתחלת הפסוק שהם דברי נעמי כיון שהראיה הוא מדברי רות שאמרה שם האיש אשר עשיתי עמו ולא אמר' אשר עשה עמי ועוד יש להבין שגם מדברי נעמי נראה שהיה אפשר לדרוש דרשה זו והכי היה יכול לומר מדקאמרה ואנה עשית ולא אמרה ואנה עשו עמך אלא ואנה עשיתי הרבה פעולת עשית עמו וכו' ואפשר שזאת הראי' רצה בעל המאמר לשלל אות' כי אין מדברי נעמי ראיה לדרש' זו ולכן תפס בדברי נעמי ואמר ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום כלומר אילו לא היתה אומרת נעמי לרות אלא אנה עשית הייתי דורש דיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני כו' מדלא קאמר ואנה עשו עמך כדאמרן אבל נעמי אמרה שתים איפה לקטת היום ואנה עשית נראה שהשוה עשיית העני עם מה שעשה בעל הבית כי באומרה איפה לקטת היום הרי מה שעשה בעל הבית אמור ובאומרה ואנה עשית הרי מה שהעני עושה עם בעל הבית אמור באופן שהייתי אומר דשקולים הן אבל מדברי רות נשמע שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם ב"ה שכן אמרה רות לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז ולא אמר אשר עשה עמי כלומר ולא הזכיר כלל רות החלוקה אשר בעל הבית עושה עם העני זה היה להורות שיותר ממה שבעל הבית עושה וכו' ובהיות שאינו נערך כלל עם מה שהעני עושה עם ב"ה לכן לא הזכירו ובזה מדוייק הכפל שכפל ר' יהושע שאמר ולא אמר אשר עשה עמו כלומר ולא אמר נמי אשר עשה עמי ולימא הכי שם האיש אשר עשו עמי ועשיתי עמו היום וגו' אלא אמר אשר עשיתי לבד וזהו הוא הכרח שיותר ממה שבעל הבית עושה עם וכו':

7ואפשר עוד להרחיב הפירוש הזה והוא כי נעמי הקדימה הטובה שעשה הבעל הבית עמה וז"ש איפה לקטת היום ואיחור את הטוב שהיא עשתה עמו ואמר ואנה עשית ונתן טעם לדבריה למה הקדימה לטוב בה' ואמרה יהי מכירך ברוך כלומר המקדים לא יושג ובשביל שהכירך ראוי שיהיה ברוך וכל הברכות ראויות אליו בשביל שהכירך הוא ואין לך מכיר וכששמעה רות כי מיעטה נעמי הטוב אשר העני עושה עם ב"ה לכן חרה לה ודברה בלשון דברים קשים כגידין וזהו ותגד לחמותה והקדימה את הטוב אשר עשתה היא עמו וז"ש ותגד לחמותה והקדימה את הטוב אשר עשתה היא עמו ולפי שלפחות היה מן הראוי כי גם אם לא הקדימה הטוב שעושה ב"ה עם העני לפחות היה לה לאחר אותו ולמזכירו בסוף דברי' ולומר שם האיש אשר עשה עמי וגו' והיא לא רצתה להזכירו כלל ואפי' לבסוף ולכך לא אמרה אותו דרך הגדה וקושי על כן מלת ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו וגו' כלומר אפילו בסוף דברי איני מזכיר שהוא עשה עמי לפי שאינו נערך כטיפה מן הים מה שעשה עמי למה שאני עשיתי עמו כי הרבה פעולות כו' בשביל שהאכילני פרוסה אחת וכמאמרם ז"ל:

8א"נ דקדק בייתור לשונו שאמר ולא אמר אשר עשה עמי אלא אשר עשיתי עמו הרבה פעולות כו' אפשר שרצה להודיענו איך היתרון שיש לזה על זה הוא דבר שאין לו שיעור וזה כי אם היתרון היה דבר מועט בוודאי שרות לא היתה משבחת את עצמה שהיא עשתה עמו בהיות שהמקדי' לא יושג ואפילו אם היא גם היא עשתה עמו יותר ממה שבע"ה עשה כיון שהפרש היתרון הוא דבר היה מזכיר את טובת בע"ה כיון שהוא הקדים להטיב עמה או לפחות היה מזכיר את שתיהן אבל בהיות שלא אמר אשר עשה עמי ולא הזכיר החלוק' הזאת כאלו לא היתה אלא אמר אשר עשיתי וגומר זה יורה שהיתרון של זה על זה הוא דבר שלא ישוער וזהו שסיים ואמר הרבה פעולות על טובות העולם הזה וקראן פעולות להיות שהן נפעלות בעה"ז לעין כל וכנגד טובות העה"ב אמר והרבה טובות שהן טובות צפונות לעולם הבא ע"ד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כי הן טובות אשר עין לא ראתה אלהים זולתך והכל בשביל שהאכילנו פרוסה אחת, ועם זה אפשר לפרש מה שאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום וגומר כי נראה מלת היום מיותרת לגמרי כי כבר אמר לעיל איפה לקטת היום וגו' וידוע כי אותו היום היה הראשון שיצאתה ללקט וגם אם היה רוצה להזכיר מלת היום היה לו להזכירו ברישא ולימא הכי ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו היום ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו וגו' אי נמי לימא הכי שם האיש אשר היום עשיתי עמו בועז אבל כיון שכונתה היתה לרמוז שהרבה טובות עשתה היא עמו לכן אמרה שם האיש אשר עשיתי עמו וגו' כלו' באלו הטובות אשר עשיתי עמו לפי האמת היו' צדק עליו שם בועז לפי שהיום נתעטר בטובות ועוז ותעצומות כדאמרן באופן כי היום צדק עליו שמו של בועז במה שעשיתי עמו לא כן אתמול ולכן אמר היום בועז כלומר היום הוא נקרא בועז באמת:

9ובפשט הכתוב אפשר לומר עוד בשנעורר קצת הערות שיש בכתוב וכבר כתבם הר"ש הלוי ז"ל הלא המה ראשונה כפל ענינו איפה לקטת היום ואנה עשית כי איפה ואנה כולם שאלת המקום. ב' לקטת ועשית שניהם ממין אחד כי אין מעשה אחר אשר יעשון כי אם הלקיטה וכן נראה ממה שלא השיבה כי אם אל המעשה ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי וגו' וא"כ מה כפל זה ואם הוא לצורך למה לא השיבה לשתי השאלות. ג' כפל ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר וגו' ולפי הנראה היינו את אשר עשתה עמו היינו שם האיש אשר עשיתי עמו. ד' כי בא האחד בלשון הגדה והב' בלשון אמירה. ה' כי ותאמר הוא מיותר לגמרי כי היא המדברות ולא הפסיקה חמותה. ו' תיבות היום למה ונודע כי זה לה יום א' לצאת השדה. והמסתב' לי בזה הוא כי הנה רות עשתה שני מעשים הא' הלקיטה אשר דרך כל הבא ללקט כי בזה זכתה לו התורה. ב' עשתה ענין החבטה ותחבוט את אשר לקטה וזה שלא כדרך כל המלקטים כי אין דרך לחבוט אותו בשדה של בע"ה והיה בידו של בפ"ה למחות בידה על זה ושתוליכהו לביתה ושם תחבוט אותו ויש מקום לקפידא לנוח ובפרט דנפק מניה חורבא לכל שאר המלקטים כי ישמעו ולמדו לעשות כן והוא עיכוב רב וטורח רב לבעל השדה ועל שתים אלו אמרה על הלקיטה אמר' איפה לקטת היום ואמרה מלת היום בלקיטה לחודה ולא אמר' איפה לקטת ואנה עשית היום והיה שב מלת היום ללקיטה ולעשיה שהיא החבטה אבל אמר' איפה לקטת היום כלומר ידעתי בתי ידעתי שכל היום צריך ללקוט השיעור הזה שהבאת ובלקיטה היית מתעכבות כל היום וכן היה כדכתיב ותלקט בשדה עד הערב נראה דכל היום עד הערב היה צריך ללקיטה ולכן אמרה איפה לקטת היום ואומר' מלת איפה כוונתה לידע איה פה לקטה וזו היא ומלת איפה, אמנם מה שאמר ואנה עשית הכוונה שתמהה על החבטה היכן חבטה אותו כי אין דרך שום בעל השדה להניח לחבוט בשדהו לכן אמרה ואנה כלומר איני יודעות לך באיזה מקום היכן עשית ולכן אמרה ואנה עשית וקרא החבטה עשיי' כי הוא התיקון האחרון של התבואה כי הוא מוכן ומתוקן ועשייה הוא לשון תיקון כמו עושה אדם שפמו וכו ועל ענין שהניחוה לחבוט שם אמרה יהי מכירך ברוך כי בוודאי לא היה מניח לחבוט בשדהו אלמלא למי שהוא מכירו וכיון שהתנהג עמך כאילו היה מכירך ברוך יהיה ומבורך ולכן כיון שעיקר התמיה לא היה אלא לדעת איך הניחוה לחבוט ולתקן שם השעורים לכן השיבה לזה, וממילא תדע איפה לקטת כי בכלל מאתים מנה וז"ש ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו כלומר הגידה לה בדרך הגדה ובדרך פרט איכות האיש ומעשיהו וצדקות האיש אשר עשתה עמו וחבטה בשדהו ולא דבר לה מאומה מצד צדקותו וחסידותו אשר הכירה בו ולפי שהרגישה קושי אחד בדבריה שאם הכירה מדת האיש וחסידותו במה שצוות' עלי' לקוצרים ועזבתם ולקטה וגומר או במה שדבר עמה עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן היינו כדי שתלך ללקוט במה שזכתה לה התורה ובזה בעין יפה הוא נותן אבל בענין החבטה בשדהו מאין יודעת שלא ירע בעיניו הדבר שמלאך לבך ולעשות מה שאינו נהוג כי המשנ' ידו על התחתונ' ובפרט במה דנפק מני' חורב' להבא לשאר המלקטות שישמעו וילמדו לעשות כן כדאמרן לכן אמרה תשובה לקושי הזה שהוא בדבריה ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו וגומר כלומר אני בדקתי בשמו ששמו בועז שמורה שיש בו עוז ותפארת בכל מעשיו ולכן בראותו את שמו ידעתי כי איש חסיד הוא ולכן מלאני לבי לחבוט שם את אשר לקטתי כי משמו שנקרא בועז ידעתי שאיש חסיד הוא ולא ירע בעיניו הדבר כלל:

10והרשב"א הלוי ז"ל כתב בתירץ הקושית שהקשינו ואמר כי אחר החיפוש נמצא כי שתי התיבות האלה איפה ואנה היותן מורות על שאלות המקום תתחלפנה בפחות ויתר וזה כי תיבות איפה מורה על המקום הקרוב וזה נודע מהרכבתה כי היא מורכבת מאיה ומפה ופירושו איפה וכן הוא פסוק מי איפה הוא הצד ציד על דעתי וזה כפי הנדרש בב"ר ויהי אך יצא יצא יעקב אמר ר' איבו פולייונו של אבינו יצחק מפולש היה זה יצא מכאן וזה בא מכאן רבנין אמרין כמין איסטרופומיט, הדלתות היו נכפלים לאחוריהם עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו הה"ד אך יצא יצא יעקב נראה כיוצא ואינו יוצא ע"כ נראה היות תיבת איפה מורה על קירב המקום עד שלא טוב בעיני רבנן דברי ר' איבו שהיה פולייונו של אבינו יצחק מפולש זה בא מכאן וזה יוצא מכאן אלא שעמד לו אחרי הדלת ועל כן צעק מי איפה מי הוא ואיה הוא שהי' פה עמי עומד ברגע הזה:

11ואני המחבר נראה לי דאי משום הא לא אירייא דעד כאן לא פליגי ר' איבו ורבנן אלא בפסוק אך יצא יצא יעקב דר' איבו דרש בתחל' מלת אך דקאמר דנקטינן דאכין ורקין מיעוטין הן והכוונה שמיעט בזמן שלא הספיק יעקב לצאת כי מעט הי' שיצא עד שתיכף ומיד והנה עשו אחיו בא מצידו ואין זה אלא שהי' ביתו של יצחק אבינו מפולש זה יצא מכאן וזה בא מכאן ורבנן דרשי ג"כ מלבד המיעוט של מלת אך מה זה הכפל שלא יצא ואם כדברי רבי איבו היה די בשיאמר אך יצא יעקב. אמנם באומר יצא יצא פירוש לנו המיעוט של מלת אך כמה הי' וזה שעמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו וזהו שחזרו רבנן ואמרו הה"ד אך יצא יצא יעקב נראה כיוצא ואינו יוצא דנראה דדרשי הכפל של יצא יצא עם מלת אך שהוא מעוט שהכוונה של יצא יצא הכוונה יוצא ואינו יוצא אבל במילת מי איפה הוא הצד ציד לא דברו כלל ולאו אהאי פלוגתייהו אתי בהתכת להורות דר' איבו ורבנן לכולהו דייק מלת איפה ולא בהאי פלוגתייהו ולא מפני שאני חולק לומר דמילת איפה אינו מקום קרוב כי ההבנ' בעצמה של מלת פה נראה שהוא פה סמוך וקרוב אצלו:

12עוד הביא ראי' הר"ש הלוי ז"ל ממה שאמר הכתו' הגידה נא לי איפה הם רועים כי להיותם מרעיתם בשכם אמר איפה איה פה במקום קרוב ויגיד עליו רעו נסעו מזה כלומר מזה המקום אשר עליו שאל איפה הם רועים וכן תיבות עשייה נאמרת על האסופה בקצת מקומות כמו ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים וכן על דעתי ועשת את התבואה לשלש השנים כי תאסף הארץ בכחה אוכל לשלש השנים, ועוד צריך לזכור מה שכתבנו למעלה אצל ותרא חמותה את אשר לקטה כי שיעורה היות השיעור ההוא בשבלים רב ועצום ולכן שפטה כי ממקום קרוב באה ולכן היה לה זמן רב ללקוט ולהביא העיר או שלא היה הענין לקט כדרך המתלקטות אבל מתנה שניתן לה ע"ד גם בין העמרים תלקט עם שול תשולי לה מן הצבתים או בדרך אחר עד שהי' הענין אסיפה לא לקיטה ולכן שאלה כנגד המציאות הראשון איפה לקטת היום וכבר הקדמנו כי תיבות איפה מורה על שאלת המקום הקרוב ואמרה איפה לקטת היום כלומר איה מקום כ"כ קרוב כאלו הוא אחר הדלת שלקטת בו עד שתספקת ללקוט כ"כ ביום זה וזה טעם היום כלומר אפשר שהיום לקטת כל זה אם לא שיהי' המקום קרוב עד מאוד על הדרך שאמרנו וכנגד המציאות השני אמר ואנה עשית וא"ו ואנה כוא"ו ומקלל אביו ואמו ופירושו או אנה עשית כי אם המקום הוא רחוק עד שלא יתייחס כלשון איפה אבל בלשון אנה אי אפשר שיהיה אלא א"כ יהיה באסיפה ועלה קאי יהי מכירך ברוך עד שויתר שתאספי כל מה שתוכלו מבלי שיהיה בדרך לקט והנה רות מרוב ענותנותה לא רצתה להחזיק טובה לעצמה להורות על חריצותה וברכה אשר שרתה במעשה ידיה אבל אמרה שהיה הענין אסיפה וזהו שאמר ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו והיא מעצמה אמרה שבעל השדה התחסד עמה לפנים מן השורה וכיוצא ממה שאמר לנעריו אמרה היא לחמות' אעפ"י שהיא לא שמעה דבריו כמו שכתבנו אבל שלא להחזיק טובה לעצמה כמדובר כי לכן לא הגידה דברי בועז עמה הוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך וגומר ישלם ד' פעלך וגומר וכל הדברים הטובים ההם כדי לברוח מהשררה ומהתפארות כדרך השלמים ואחרי כלותה מדבר מה שהתחסד עמה ואשר זימנה לסעודתו ויצבט לה קלי אשר כל זה נכלל בותגד לחמותה את אשר עשתה עמו שעל זה תפול תיבות הגדה המורה על חידוש דברים אשר לא נודע קודם לכן כנודע אחרי כן אמרה שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז כלומר שאספתי כל זה ביום א' שהוא שיעור רב הנה הוא בועז אחד מיוחד שבעם וזה טעם היום כמו שנאמר בשכבר עכ"ל:

13ותמהני מאוד איך פירש על רות שדברה כזבים בשביל שלא רצתה להחזיק טוב' לעצמה ומקרא מלא הוא שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואיך אמרה שהיה הענין בדרך אסיפה או במתנה או מן העמרים או מן הצבתים בענין שהיה אסיפה לא לקיטה ולא היה כן כי לא לקטה אלא לקט כדרך שאר התלקטות וכמו שאמר הכתוב ותלקט בשדה וגומר:

14והחכם הר"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתב אחר שמצינו בתור' עד אנה ינאצוני וגומר וכן עד אנה תשימון וגומר עד אנה אשית עצות שפירושן עד אימתי אומר אני ששני דברים הם הא' באיזה מקום לקטת והב' אימת עשית זה כי הכמות הזה רב השיעור לזמן מועט אשר בו היית והיא אחת דיברה שתים שמעה חמותה כי סיפרה לה את אשר עשתה עמו כלומר את האיש אשר עשתה עמו ואמרה אליו כי שם האיש אשר עשתה עמו מלאכה מרובה ביום קצר הוא בועז עכ"ל:

15והחסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל כתוב ז"ל כ' בני מוקיו שיערה אחד משלשה דברים או שהניחו לקט ושכחה הרבה או שסייעה היא או שנתנה לה מתנת חנם ואפשר כולם על כן אמרה שלשה לשונות איפה לקטת ואנה עשית יהי מכירך ברוך עכ"ל עוד כת' החסיד הר"ר יוסף יעבץ ותאמר נעמי ברוך הוא לד' וגומר בתחלה ברכו בגופניות יהי מכירך ברוך ועתה ברכו בנפשיות ברוך הוא לד' כיון שכיון לשמים עכ"ל, ואומרו את החיים ואת המתים כתוב הה"ר יצחק עראמה כי החשד ההוא שעשה עמהן הוא את החיים בעבור המתים עכ"ל, והראב"ע ז"ל כתוב לאות אשר עשה חסד בתחלה עם אלימלך ועם בניו כי שופט היה עכ"ד ולפי האמת הם דברים בלתי אמיתיים וכמו שכתב הר"ש הלוי ז"ל כי הלא טוב עוללות אלימלך מבציר בועז וכמו שאמרו ז"ל שהפיל לבן של ישראל שהיו בוטחי' בו ואין בדבר המשפט גמילות חסדים ואפשר לומר דחזר ואמר מלת ותאמר דנראית מיותרות והענין הוא שבדבריה אלה רמזה לה אמירה אחרת והיא שהוא גואל ואולי ירצה לגאול אותה ולהשיאה לו לו כי קרוב לנו האיש מגואלינו הוא אח"כ מצאתי להרב מורי זלה"ה שפירש כן:

16ורב אחרון ז"ל כתב בראותה חמותה את אשר לקטה אמר' לה כמות כזה נימנע להיות לקט ולכן לא ימנע מחדא מתרתי אם שלקטה בשדה או שעשת מלאכ' ובשכירו' היום נתן לך כי ובספק זה נתחזקה לראותה שנתנו לה לאכול ולשבוח ולהותר וז"ש איפה לקטת היום או אנה עשית מלאכה ונשכרת אצל בעל הבית ובכל אופן שיהי' יהי מכירך ברוך והיא השיבה לה לפי דרכה והגידה לה המלאכה שעשתה והוא שלקטה יותר מהראוי והרי זה כדמות מלאכה כי הבחינה בשכחת הצבתים והית' גם בין העמרים והוסיפה לומר לה שם האיש אשר עשית עמו מלאכה הוא איש גדול שמו בועז ויש לו רבבות נערים ונערות ואינו צריך לשכור. ברוך הוא לד' אשר לא עזב חסדו וגומר כלומר כי כל מה שעשה עמה היה אם לסיבות החיים והם נעמי ורות כי ענייות היו או בזוכרו אהבת המתים אלימלך ובניו כי לכן הטיב לנשיהם אחריהם כי לא הי' קרוב רק לאנשים לא לנשים עכ"ל:

17ורז"ל אמרו אשר לא עזב חסדו את החיים שזן בתכריכיהן ופרנס את החיים ואת המתים שנטפל עכ"ל כוונתם ז"ל שזן ופרנס את החיים היינו מה שהתחסד עמהן ובזה עשה חסד עם המתים שניטפל בתכריכיהן הכוונה עם מה שאמרו ז"ל בפסוק כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהן ע"כ ועתה במה שנתחסד בועז עם רות עם היות נכריה היא לו כי לא הי' הקורבה אלא עם בעלה ואם התחסד עמה ביותר מדאי הסיבה היתה לפרוע לה קצח ממה שניטפלה היא בתכריכי המתים ופתה בפרעו לרות קצת מהחסד שעשתה במה שנטפלה בתכריכיהן הוה ליה כאילו עתה בועז נטפל בתכריכי המתים ועל כן אמר ואת המתים וזו היא כוונת שנטפל בתכריכיהם. ומצאתי כתוב קרוב לנו האיש מגואלינו הוא כלומר שגואלינו מלך המשיח עתיד לצאת ממנו:

18ובמדרש ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגואלינו הוא א"ר שמואל בר נחמן בועז גדול הדור הי' והאש' עשתה אותו קרוב שנא' קרוב לנו האיש ע"כ הנה ר' שמואל בר נחמן הרגיש למה לא אמר אנו קרובים לאיש אלא אמר קרוב לנו האיש אלא בהיות דנקטינין מי נתלה במי קטן נתלה בגדול ורצתה נעמי להודיע לרות כי עם היו' שבועז גדול הדור הי' עם כל זה יותר מעל' וגדול' הי' לנו יותר ממנו עד שהוא הי' מתייחס לקרובנו והוא הי' קרוב לנו ונתלה בנו כי ערכו קטן מערכנו ואמר כפי הפשט מגואלינו הוא הכוונה עד עתה הוא היה טפל אלינו ועתה נהפך הדבר עד שהוא בא לגואלינו ומגואלינו הוא לגואל אותנו מעניותינו עד כי ימוך אחיך וגומר והחזקת בו:

19ומורי זלה"ה כתוב איפה לקטת היום כ"כ שיעור רב ביום אחד ובפרט בהיות הענין חדש אצליך כי היום הוא ראשון ללכתך בשדה וז"ש היום ואנה עשית באופן שנתנו לך לאכול לשבעה ולהותר יהי מכירך ברוך כי בלי ספק מנדיבי עם הוא ועל נדיבות יקום עכ"ל: