אגרת שמואל על רות ג:יב

1בהיות שהיה רוצה לומר לה שיש גואל קרוב ממנו ובוודאי שרות היתה חפצה יותר בבועז הצדיק שיהיה גואל לנפש מחלון בטהרתו יותר מאחר לזה אמר לה אף שיש גואל קרוב ממני אל תראי וזה כמה שארז"ל כי שלשה ימים לבד היו שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ולכן אמרה לה בתי אל תיראי שאין מי שידע שאת מותרות לבוא בקהל שעדיין לא נתפרסמ' ההלכה והגואל ההוא אינו יודע ההלכה ובוודאי שלא יחפוץ לגאול וכמ"ש לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי והכוונה לפי שהיתה מואבית שהיה משחית את נחלתו אם ישאנה וז"ש לה בועז ועתה בתי אל תיראי כלומר להיות ענין זה עתה שעדיין לא נתפרסמה הלכה וזהו ועתה לכן אל תיראי כי בודאי אנוכי אגאל וזהו כל אשר תאמרי אני הוא אשר אעשה לך לפי שאין מי יודע אם את מותרת לבוא בקהל או לא אלא אני וחבירי הסנהדרין וזהו כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את ומותרת לבוא בקהל ושאר העם אינם יודעים ולכן הגואל ההוא לא ירצה לשאול בודאי ואין מי שיגאל אלא אנוכי לבדי וזהו שאמר ועתה כי אמנם כי גואל אנוכי וכתיב אם ולא קרינן ליה לומר שאין ספק אלא קרוב לוודאי וזהו כי אמנם באמת אנוכי אהיה הגואל וגם אם יש גואל קרוב ממני ועל כן ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל כלומר אם גם שהוא קרוב לוודאי שלא יחפוץ לגאול אם באולי יחפוץ לגאלך לא תחוש כי בוודאי ראוי והגון הוא לגאול נפשו של מחלון כי אדם כשר הוא והוא גם הוא בטהרת כוונתו יגאל וזהו יגאל מיותר דקאמר כלומר אם יחפוץ לגאלך ראוי הוא לכך ויגאל בוודאי אבל אני מבטיחך שאם לא יחפוץ לגאלך בלב שלם ובנפש חפיצה וזה מורה לישנא דיחפוץ אם לא יהיה בחפץ שלימה אלא אם ידמה הענין וידבר קטנה או גדולה מיד וגאלתיך אנוכי חי ד' ולכן שכבי עד עד הבוקר ולא תחושי ולפי שהוא אמר לה ליני הלילה וגם אמר לה שכבי העיד הכתוב שמן השתים שאמר לה לא עשתה אלא השכיבה שישבה שם אבל לא לנה כלל מרוב טרדתה וזהו ותשכב מרגלותיו עד הבוקר וכיון שלא לנה ולא נתנה שינה לעיניה קמה בטרם יכיר איש את רעהו שאם היתה מתנמנמת אפשר שהית' השינה אונסת' עד אור הבוקר ומה גם בהיות שלא נתנה שינה לעיניה מתחלת הלילה עד אותה שעה שהיה אחר חצות אלא בהיות שלא נתנמנה כלל קמה בטרם יכיר איש את רעהו ולפי שראה בועז שאף אם בעת ההיא לא היה מקו' להכיר אית את רעהו מ"מ בין איש לאשה שההפרש רב ועצום ביניהם בודאי כל רואיה יכירו וידעו כי אשה היא כי האשה מביאה עליה רדיד או מטפחות וזה הדבר נראה אף בעת ההיא ולכן אמר בועז ראוי הוא שלא יודע כי באה האשה הגורן כי להיות אשה אפשר שיודע שיראו מרחוק המטפחת אשר עליה ויכירו כי אשה היא ולכן מה עשה צוה לה להסיר המטפחת אשר עליה וז"ש לה הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה וימד שש שעורים וישת עליה ובהיותה בלי מטפחת בראשה וגם המשאוי דשש שעורים שעליה מעלמת אופן לבושה וגופה ובזה לא הכירוה ולא נודע כלל כי בתיקון זה שעשה לה עשאה כאיש והעת ההיא עדיין לא היה עת להכיר בין איש לחברו ולא נודע כי באה האשה לגורן וז"ש ויבא העיר ולא אמר ותבא לשון נקיבה אלא ויבא לשון זכר לפי שבא' כזכר בלי מטפחות בראש' ובמשאוי אשר עליה שלא היתה ניכרות אם היא אשה או איש:

2ואפשר עוד לפרש המשך כל הפסוקים בענין אחר והוא כי רות אמרה לו אנוכי רות אמיתך ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה אפשר שכונת שאלתה היה מ"ש רז"ל כי נשמת הגר אחרי היותה שמה בג"ע אינה עולה ליראות את פני האדון ד' עם שאר הנשמות של צדיקי' העולות פעם בפעם מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו לראות את פניו ית' מפני שאינן עולות אלא אותן שיש להן מלבוש כדי שלא יהיו ערומות לפניו ית' ונשמות הגרים אין להם המלבוש ההוא ואינם עולות אלא על ידי שלפעמים מתלבשות נשמת הגר בנשמת שום צדיק גמור אחר ועל ידי הצדיק ההוא עולה נשמת הגר למעלה ואפשר שלענין זה שאלה רות מבועז שיגאלנה שתתלבש נשמתה בנשמות של בועז הצדיק ועל ידו תעלה נשמתה למעלה לראות את פני ד' בעת שעולות שאר הנשמות וזה יהיה לה שמה אם יקח אותה לו לאשה פה בעולם הזה בוודאי שבזה תדבק נשמתה בנשמתו ויגאלנה וז"ש ופרשת כנפיך על אמתך הכוונה על המלבוש שלו שמה כי הוא להיותה גיורת היא ערומה ולא תוכל לעלות ולכן יפרוס הוא כנפי מלבושו עליה על נשמתה ותפלה על ידו ואמרה כי גואל אתה כלומר בוודאי צדיק גמור אתה וכח גדול לך לעלות ולהעלו' אחרי' על ידך ובוודאי גואל אתה ותוכל לגאלני בדבר זה ויען ויאמר לה ברוכה את לד' בתי כלומר אינך כשאר הגרים כי ברוכה את לד' ונשמתך תעלה ואין את צריכה לאחרים כי ברוב צדקתך הטבת ותקנת חסדך שהוא החסד שיעשה עמה הוא ית' שמה בעולם הבא וזהו האחרון שהוא בו דאי עולם האחרון ובמה תקנת והטבת אותו מן הצדקות והמעשים טובים שעשית בעולם הזה שהוא עולם הראשון וז"ש מן הראשון כי ממעשיך הטובים שעשית בעולם היטבת חסדך שיעשה עמך לעולם הבא כי מעשיך הטובים רבו למעלה ראש שבחרת אף גם זאת בהיותך אשה יפיפיה לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר וקדשת עצמך במותר לך ולכן עתה בתי אל תיראי כי אינך צריכה לגואל בדבר הזה כי נשמתך תעלה את פני ד' בלי סיוע אחרים ולכן אם יש ליך שום שאלה אחרת לשאול מאתי שאל מכאן והלאה ואעשה לך וז"ש כל אשר תאמרי אעשה לך לא אמר כל אשר אמרת אלא כל אשר תאמרי ותשאלי מכאן ואילך אעשה לך אבל מה ששאלת אינך צריכה אלי כלל כי יודע כל שפר עמי כי אשת חיל את ואינך צריכה לסיוע אחרים בדבר זה ומ"מ אף אם אינך צריכה אלי אני מבטיחך שאם באולי תצטרך אלי דעי לך באמת שאהיה לך לגואל וז"ש ועתה כי אמנם כי גואל אנוכי באמת אם תצטרך הריני גואל אבל לפי האמת אני חושב שאינך צריכה אלי כי יש לך גואל קרוב ממנו שהוא ד' אלהיך אשר באת לחסות תחת כנפיו ולכן ליני הלילה שהוא העולם הזה שנמשל ללילה והאדם בזה העולם נמשל לחולם חלום והיה בבוקר שהוא העול' הבא אם יגאלך טוב שהוא השי"ת שהוא טוב ומטיב לכל יגאל כמו שאמר הכתוב טוב ד' לכל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי ד' ואמר לה שכבי עד הבוקר:

3א"נ אפשר לפרש כל הפסוקים כאלו על דבר אורך גלותינו כי כל דברי תורתינו הקדוש' יש להם פשט ורמז והתחיל ואמר ויהי בחצי הלילה הנה לילה יקרא הגלות אשר היא דומה ללילה והנה נתארך הגלות יותר מדאי ויהי בחצי הלילה כלומר במחצית שני הגלות ויחרד האיש דהיינו האל ית' כד"א ד' איש מלחמה והנה חרד חרדה גדול' וילפת בראותו אשר הנה היתה אשה שוכבת מרגלותיו ואשה זאת הלא היא השכינה אמן של ישראל ובהיות כי כאשר ישראל הם בגלות גם השכינה היא בגלות עמהם וכמאמרם ז"ל גלו למצרים שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם וכן ג"כ בזה הגלות היא גולה וסורה עמנו היום באופן כי כביכול אין לה הקמה כלל להתגדל להיות שוה אליו רק מי הוא שוכבת מרגלותיו ית' ויען ויאמר לה מי את ותענהו ותאמר אנוכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך כלומר ראוי לך לפרוש כנפיך עלי ולחזור לישא אותי כאשר בתחילה ואל תעזבינו עזובה ומגורשת ומשולחת ממך כאשר עד עתה הנחתני וכמו שאמר הכתוב ובפשעיכ' שולחה אמכם הלא היא השכינה כי הוא אמן של ישראל רק תפרוש כנפיו על אמתך כי גואל אתה כלומר אתה הוא הגואל האמיתי אשר אנוכי מצפה שהגאוני כי גואל אתה ואין זולתך לגאול:

4ויען השם יתברך ויאמר לה ברוכה את לד' בתי כלומר גם אם עד עתה לא השפיע ד' עליך שום השפעה וברכה כאשר התחילה מכל מקום מעתה ומעכשיו ראוי שתקרא וברוכה את לד' שהוא שם הויה כי הוא ישפיע לך ברכות עד בלי די וקראה השי"ת בתי כלומר אינך ח"ו כאמה אלא כבתי ולכן קראה בתי ואמר היטבת חסדך האחרון מן הראשון כלומר החסד שעשית עם ישראל בגלות האחרון הזה במה שהלכת עמהם בגלות הוא טוב מן החסד שעשית עמהם בגלות הראשון הלא הוא גלות מצרים שגם כן נכנסת בגלות עמהם כמו שאמר הכתוב אנוכי ארד עמך מצרימה כן בעת גאולתם מטוב השי"ת עמהם לפי ערך הצער אשר סבלה בגלותם ובהיות הגלות הזה המר ונמהר בכמות ובאיכות יותר מן הראשון גם כן החסד האחרון המעותד לבוא בעת הגאולה יהי' יותר טוב מן הראשון ופירש גודל החסד הראשון שעשית עמהם הלא הם לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל וגו' כי בצאת ישראל ממצרים יצאו כולם מובחרי' אחד לאחד וכמו שאמרו ז"ל בפסוק וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמושים ויש אומרים אחד מחמש מאות כי כל הרשעים מתו בשלשת ימי אפלה ובצאתם מארץ מצרים הפליא לעשות וד' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש ולא רצה להוליך את ישראל לפניו כמנהג הרועה שמוליך לפניו אח הצאן אחר המדבר והוא אחריהם אבל התנהג עמהם כביכול כעבד המוליך את הפנס לפני רבו וכמאמרם ז"ל וז"ש כאן לבלתי לכת אחרי הבחורים כלומר כי לא רצה ללכת אחריהם רק לפניהם להאיר להם וזה עשה להם בין בזמן שהי' ישראל דל מן המצות כי גם כאשר הכעיסו במדבר את השי"ת לא ימיש עמוד הענן ועמוד האש וגו' ובין כאשר הי' ישראל עשיר מן המצות וזהו שאמר אם דל ואם עשיר כי לעולם נעשה פתגם החסד הזה עמהם כל שכן חסדך האחרון שבודאי יהי גדול עצום ונורא מאוד ובוודאי בשכר התהלכך עמהם בגלות הזה הטבת חסדך האחרון המעותד לבא עליהם יותר גדול מן הראשון וכדאמרן כי כפי גודל הצער הנסבל בגלות כן יגדל השכר בעת הגאולה:

5או אפשר לפרש כפי דרך זה מה שאמר לבלתי לכת אחרי הבחורים וגומר והכוונה הטבת חסדך האחרון שתעשה עם ישראל בגאולה האת מן הראשון בגאולות מצרים וזכו ליתרון הזה בעבור שבגלות הזה לא עבדו ישראל ע"א ולא בחרו בע"ז לבחור ולהכין פסל לו וכמו שאמר הכתוב עץ לא ירקב יבחר וז"ש לבלתי לכת אחרי הבחורים וגו' הלא הם העבודות דמות יונה וכיוצא בה ובזה הושוו כולם הדלים והעשירים וזהו שאמר אם דל ואם עשיר לא כן בזמנים הקדמונים בזמן מלכי ישראל כי אם הי' תתעשר על פי הע"ז היה עובד אותה אמנם בגלות החיל הזה לא הלכו אחרי הע"ז בין אם הי' דל וגו' ודבר השכינה עם השי"ת וכה אמר ועתה כי אמנם כי אם גואל אנוכי כלומר אמת הוא כי גואל אנכי כאשר אמרת ופרשת כנפיך וגו' כי גואל אתה אבל גם יש גואל קרוב ממני הלא הם ישראל במעשיהם הטובים וכמו שאמרו זכו אחישנה לא זכו בעתה באופן כי ישראל הוא גואל יותר קרוב ממני כי על ידם יתקרב ויחיש הגאולה:

6ואמר לה ליני הלילה והוא הגלות הזה הנמשלת ללילה ליני בו כי כבר נגזרה הגזרה ואפשר כי להיות הלילה גדולה וארוכה כי זה לנו אלף וחמש מאות ועשר שנים בגלות לכן כתוב ליני בלמ"ד גדולה כי היא בעונת לינה גדולה בלמ"ד רבתי והי' בבוקר אם יגאלך טוב וגו' כלומר לעת קץ כי קצים הרבה יש לגאולה הזאת ואז בעת ההיא באיזה טוב שיעשו בני ישראל תיכף יבוא הגאולה ועל ידי אותו הטוב נגאל כי אם זכו אחישנה וז"ש אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך לא אמר ואם לא יגאלך להודיע כי אפילו במחשבה ובחפץ טהור שיחפצו לעשות איזה טוב שיבוא לידם שיעשו אותו זאת המחשבה די כדי שבשבילה יגאלו כמ"ש ז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל גם אם לא יחפוץ אפילו בחפץ ובמחשבה לעשו' מצוה כדי שבזה יהי' סיבה לגאלך ולא יחפצו בו וגאלתיך אנוכי חי ד' כלומר הריני נשבע חי ד' שגאלך אנכי ואנוכי לא אשכחך ולמעני למעני אעשה כי לא זכו בעתה כלומר בהכרח שיבוא בעתה ולכן שכבי עד הבוקר עד שיבוא זמן הגאולה וכן עשתה ותשכב מרגלותיו עד הבוקר והוא עת הגאולה ותקם בטרם יכיר איש את רעהו כלומר קודם שיכיר איש את רעהו לעשות זה עם זה צדקה וחסד ע"ד יהי מכירך ברוך וגם אם לא הכירו זה את זה להתחסד זה עם זה וכתיב בצדקה תכונני לא מפני זה תשארי לעולם ועד בגלות הזה אבל תהי' לה הקמת רגל ותקם בטרם יכיר איש את רעהו:

7ואומרו ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך ולא אמר כל אשר אמרת גם זה מדרך המוסר כלומר לא לבד מה ששאלת אעשה אם יבוא מידי אבל אם תוסיפו לשאול כהנה וכהנה כל אשר תאמרי אעשה לך אבל יש עיכוב אחד לבד כי יש גואל קרוב ממני וצריך להודיענו ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי וגו':

8והרב ר' יצחק ערמאה ז"ל כתב הי' לו לומר כל אשר אמרת אלא שזהו מדרך המוסר לומר שממה שדברה עדיין לא יוכל הענין לגומרו אלא דרך כלל על ההשקפה על ענייניה אבל שהוא מבטיחה לעשות כל אשר תאמרי ואמר כדי שלא מסתפק בזה מפני שפלותה כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את וראויה לכל דבר שבקדושה לכבוד עכ"ל:

9ועתה כי אמנם כי אם גואל אנוכי וגם יש גואל וגומר כתב הר"ש הלוי ז"ל כי בועז בראותו כוונת רות הטובה לגאול נפש בעלה הראשון כאשר רמזנו שמח שמחה גדולה ופחד משני מונעים אחד מצדו ואחד מזולתו ואשר מצדו הנה הוא היותו זקן בא בימים בן שמונים שנה וזה לו ימים ושנים שלא נפקד ונסתפק אם יוליד אם לאו ואשר מזולתו הנה הוא היות טוב גואל קרוב ממנו להיותו אח לאלימלך ובועז בן אח ומצוה בקרובים וזהו שאמר ועתה כי אם אמנם אע"פ שדעתי ולבי ופי שוים לעשות רצונך בכל זאת יש לי ספק אם גואל אנוכי מסופק אם אוכל לגאול וגם יש גואל כלומר וגם יש ספק שני כי יש גואל קרוב ממני באופן שלפי הכתוב יש שתי ספקות ותיבת וגם באה על נכון ולפי הקרי אין בו רק ספק אחד והוא מבואר עכ"ל: