אגרת שמואל על רות ד:ד

1ואמר קנה ואח"כ אם תגאל גאל לשון גאולה אפשר לומר שיש הפרש בין לשון קנין ללשון גאולה כי הקונה הוא קונה הדבר בשוויו ולא כיותר כי רע רע יאמר הקונה כדי שיוזילו גביה אבל הגואל השדה משום שהוא נחלת אבותיו הוא חביב עליו ונתן יותר משוויו ולכן אמר לו בועז לגואל אם אני אומר לך קנה לשון קנין הוא הכא נגד היושבים ונגד זקני עמי אבל איני רוצה שיהי' קנין אלא אם מגאל גאל שיהי' גאולה שתתן לה יותר משווי השדה בדרך צדק' לנעמי מובלעת בקנין השדה ואם לאו אנוכי אגאל ואתן לה יותר ממה ששוה השדה ויאמר הגואל אנוכי אגאל ואתן לה יותר כאשר דברת. ויאמר לו בועז עוד ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת ג"כ קנית ליקח אותה לך לאשה להקים שם המת על נחלתו שם בג"ע דכיון שהמת בלא בנים אין לו מנוח בעולם כנודע אם לא ישוב נשמתו בעולם הזה ע"י הגואל היותר קרוב ולכן צריך לך ליקח את אשתו כדי להקים שם המת על נחלתו שם בעולם הכא שינוח שם אל המנוחה ואל הנחלה ויאמר הגואל בענין האשה איני יכול ואפשר שדייק ואמר לא אוכל לגאול לי כלומר לעצתי לא אוכל לגאול שלא אמות בדרך שמת מחלון שנשא אותה כי היא מואבית ומחלון מת על שנשא אותה ואיך אשאנה אני ועוד אני ירא פן אשחית את נחלתי אף אם לא אמות אני בעצמי ירא אני שלא ימותו בני בעון זה וזהו שאמר פן אשחית את נחלתי כי הבנים הם נקראים נחלה כד"א הנה נחלת ד' בנים ולכן גאל לך אתה את גאולתי כי יש לך זכות להמלט מעונשה אבל אנוכי אין לי זכות להמלט מידה ועוד אין לי זכות להשיב נשמתו של מחלון כי צריך זכות הרבה להושיע נשמתו ואיני כדאי לזה ואתה זכותך יגרום ותשיב נשמתו וז"ש כי לא אוכל לגאול כלום איני כדאי לענין כזה שאין לי זכות:

2א"נ לפי שיוכל הגואל לומר לבועז מה ענין גאולת השדה בפני הזקנים היה לך לאומרו לי ביניך לביני אם הייתי רוצה לקנות הייתי קונה ואם לאו הייתי אתה קונה ומה צריך לזה ב"ד והזקנים לזה אמר בועז זה שאני אומר קנה נגד היושבים ונגד הזקנים הוא לגלות דעתך בזה על ענין אחר לרמוז לך שאין כוונתי על קנין השדה בלבד אלא על גאולה אחרת וז"ש ואני אמרתי אגלה אזנך על דבר אחר באמרי לך קנה לפני הזקנים והריני רומז זה לך בלשוני ואמר לו אם תגאל גאל שתי גאולות גאולות השדה וגאולת רות אשת המת ואם לאו אנכי אגאל והשיב לו הגואל על שתיהם אנוכי אגאל ואף על גאולות האשה ויאמר לו בועז לא יעלה על דעתך לומר הריני כונסה לתוך ביתי ואזון ואפרנס יתה שתשב בכבודה אבל לא אבוא עליה כדרך כל הארץ אלא דע כי ביום קנותך השדה וגו' גם כן אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו ולהחזירו לזה העולם ולכן צריך אתה לבוא עליה וכן ארז"ל שכן היתה כוונתו לומר הריני כונסה בתוך ביתי וגו' ויאמר הגואל א"כ לא אוכל לגאול וזה לי דקאמר שתהיה הגאולה לי שאבוא עליה לא אוכל פן אשחית את נחלתי שהוא אשתי הראשונה שהיא רעה לה והאשה נקראת נחלה כענין שאמר הכתוב הנה נחלת ד' בני' ונאמר בית והון נחלות אבות ומד' אשה משכלת:

3א"נ עד השתא אשתי היא בעוזרי להרויח ולהשביח נכסי והשתא שיהיו לי שתי נשים כל אחת מהם משנאת חברתה כולם יאבדו הנכסים ואפסיד ואשחית את נחלתי בזה ולכן אתה שאין לך אשה שכבר מתה גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל אנוכי לגאול לענין זה אם שלא לעשות היזק לאשתי הראשונה כפי הדרך הראשון שאין אשה מתקנאות אלא בירך חברתה אם שלא להפסיד את נכסי כפי הדרך השני:

4א"נ במה שאמרו רז"ל אם תגאל גאל בועז אמרו ואם לא יגאל הגידה לי ב"ד אמרו ועם זה יובן מאי דקאמר ואם לא יגאל ולא אמר ואם לא תגאל שאם בועז המדבר עם הגואל הכי הל"ל ואם לא תגאל הגידה לי וגו' ואנוכי אחריך אלא בועז מרוב ענותנותו לא פירש הדבר בהדיא אלא אמר אם תגאל גאל והכוונה על שתי הגאולות על גאולת רות נמי ולכן לא פי' ואמר ואם לא תקח אתה את רות אני אקח אותה שנתבייש ולא אמר אלא אם תגאל וב"ד אמרו לגואל הם מעצמם ואם לא יגאל כלומר ואם אתה לא תגאל הוא יגאל וז"ש ואם לא הוא יגאל ולפי שהיו דברי פריצות לא פירשו לו כולם הענין בפירוש אלא אחד מן הזקנים דיבר לו ואמר לו הגידה לי וכמו שאמרו רז"ל שאמרו לו לא תאמר הריני כונסה לתוך ביתו ואזון אותה ולא אבוא עליה אלא הגידה לי אם תבוא אליה ואמר שאמרו ב"ד זה בועז ג"כ הודה לדבריהם ואמר לו ואדעה כי אין זולתך לגאול הודיעני כוונתך כי אנוכי אגאל ואקח את רות כאשר אמרו לי הזקנים לבוא עליה ויאמר לו בועז עוד דבר אחר צריך אתה לדעת כי ביום קנותך השדה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו כלומר דע לך כי לא לך יהיה הזרע ההוא לשום דבר אלא להקים שם המת על נחתו וצריך אתה לכוין לזה כי הזרע ההוא לא יקרא בנך כי הוא מחלון עצמו ואמר לו אם כן מדבריך נראה שלא אוכל לגאול לי כלומר שיהיה הזרע שלי שאפשר שאם לכך אכוין שימותו בני על עון זה וזהו שאמר פן אשחית את נחלתי אם אכוין להיות הזרע שלי א"כ יגאל לך אתה את גאולתי שתוכל לכוין כראוי לכל הצריך כי אנוכי לא אוכל לגאול:

5ובענין אופן הגאולה הזאת שנתחבטו בה רבים וגדולים ובפרט הר"ש הלוי ז"ל ואחר שהאריך להקדים כל דיני גאולות השדה הכתיב בתורה כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה יד וגו' וחשב את שני ממכרו וגו' ואם לא מצאה ידו די השיב לו וגו' ויצא ביובל וגו' ואח"כ הביא כל דיני הגאולה האמורים במשנה ובגמרא בסיפרא ובספרי ולכן הוקשה ואמר זה לשונו ומעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו בגאולות בועז וזה שבועז אמר חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב ופשוטן של דברי' מכרה אחרי ששבה משדי מואב כי לא בא לחוש לתרי נעמי עד שיאמר השבה דתרי נעמי נשי תרי אלימלך תרוויהו אחי טוב ובני אחי בועז חוכא ואיטלול' אלא ניכרים הדברים אחרי ששבה ומיום בואה עד היום ההוא שלשה חדשים כמו שקדם וא"כ היאך גאלוהו קודם שתי שנים והא תנן אינו מותר לגאול פחות משתי שנים ואסיקנא דאיסורא נמי איכא וכי תימה דמכרה טרם לכתה כמה תשובות בדבר חדא דאלימלך היה לו למכור ולא נעמי ותו דלזה ולזה אסור דכי ימוך אחיך כתיב אינו מותר לו למכור אלא א"כ העני ותו השבה משדי מואב למה לי וכי תימא דשויה שליח נעמי בהיותה בשדי מואב למכור השדה לפרעון כתובתה זה דבר זר עד מאוד האם נעשה השטר בבית דינו של עגלון אביה של רות וכי תימא אין הכי נמי דשטר הנעשה בערכאות שלהם עולה סוף סוף השבה ל"ל ותו לכל הפירושים מיד נעמי ומאת רות המואבית נעמי ורות מאי עבידתהו והלא אין לו לבועז או לגואל לקנות כי אם מאת אשר קנה השדה מיד נעמי לא מאת נעמי ועוד קשה בדבר מה ענין ליקוחי רות עם גאולות השדה עד שמפני זה משך ידו טוב מלגאול השדה והרי אין תלוי בזה עכ"ל:

6ובעיני נראה לי כי בכדי נסבה לכל אלו הגמגומים וההערות כי לא עלה על לב שום אדם דמאי דקאמר מכרה הכוונה שכבר מכרה כי זה לא עלה על לב אדם והם דברים אשר אין להם שחר אבל הכוונ' שהסכימ' בדעתה ומכרה כלומר שהשכימה למכור ולפי שבוודאי בלי שום פקפוק הסכימה למכור ואין לחוש שמתחרט ולא תמכור לכן נקט לה בלשון עבר להודיע כי כ"כ בוודאי הסכימה למכור עד שיתוארו בה כאילו כבר מכרה. ואינו דבר זר כי לאמת הדבר נקט לה בלשון עבר וכמו שמצינו הרבה נביאות עתידות נאמרו בלשון עבר להודיע אמיתותן של דברים שאע"פ שהוא עתיד להיות ראוי לאדם להאמין בהם כאילו כבר היו כי האל ית' לא אדם הוא להנחם וכיוצא בזה נקט לה הכא בלשון עבר ולהודיע כי מה שהסכימה למכור היה בלי פקפוק כלל עד שיתואר כאילו כבר מכרה ולית דין צריך בשש והרי הוא מבואר בדברי במה שפירשתי לעיל בפסוק אבל הוא אמור בקיצור נמרץ אמנם אחרי ראותי עתה כל מה שנתחבטו המפרשים האחרונים בענין גאולה זו חששתי להאריך בה מה שהארכתי:

7והנה הר"ש הלוי בסוף דבריו אחר כל שהאריך בענין גאולה זו עיין בספרו הנה הוא ג"כ הסכים כי פירושו של מכרה נעמי הכוונה הסכימה למכור והדברים פשוטים. ועוד כתוב דרך אחר כי מכרה יהי' כמשמעו שכבר מכרה וחילוק בין המוכר לגואל כי המוכר עצמו לא יוכל לגאול עד שתי שנים לא כן הגואל כי יוכל לגאול מיד ולזה ייסר דבריו והוא בעצמו העיד שלא מצא סמך לדבר זה לא בתלמוד ולא בסיפרא ולכן אני אומר כי הפירוש הראשון הוא העיקר:

8ואומרו חלקת השדה כתוב הראב"ע יתכן שהיה השדה גדול וחלק ממנו היה לאלימלך עכ"ל והרד"ק כתוב נקראת אחוזות השדות חלקת לפי שזה חלק אחד וזו חלק אחר:

9והר"ש הלוי כתב כי עשה דבר המכירה באסיפות זקנים וקהל עמים לפי שנעמי היתה המוכרות ומי ידע אם אלימלך או אחד מבניו מכרוהו טרם לכתם כי אע"פ שעשו שלא כדין ממכרם מכר ואם כן היום או למחר יצא עליו ערעור ויטרפוהו מידו ולכן העצה היעוצה לקנות בקהל רב ואם יש מי שיערער יבוא ויערער והן לא ישאר המקח מנוקה ומשופה מכל מיני ערעור ואם לא היה מפני זה בוודאי שדברים הללו היה אומרם בינו לבינו ומה לו אל הפרסום הזה עכ"ל:

10ואני אומר כי כיון שכל תכלית כוונת בועז היה על דבר רות ליקח אותה לו לאשה אם יוכל ולפי שיתפרסם הדבר של עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כדי שיהיה הלכה רווחת בפי הכל מבלי פקפוק כלל עשה אסיפות זקנים וקהל עמים היושבים על המשפט ולא מפני דבר השדה כלל כי ענין השדה הוא הטפל בכאן ואין ראוי לעשות מהעיקר טפל ומהטפל עיקר כאשר עשה הר"ש וכמו שכתבתי: