אמרי בינה, חלק שני; חדוד בדברי תורה, תשובות רצב
אמרי בינה · Imrei Binah, Part II; Torah Riddles, Answers 292
Open in the reader →1על תירוץ הראשון יש קושיא דאי משום הכי הא אפשר לו לעשות כן שבתחלה יעשה הגורל בי"ב פתקאות לדעת איזה שבט בעל הששה ואיזה בעל החמשה, ואח"כ יעשה הברירה של השבעים שיברור מכל שבט ששה ומאותם שלקחו החלק יברור חמשה דוקא. והתירוץ לקושיא זו הוא שלא רצה לעשות באופן זה משום לזות שפתים שלא יהיה בזיון לשבט, דהשתא יאמרו על אותם השבטים שבירר מהם תמשה חמשה, שגם בלעדי הגורל לא היה מוצא בהם נבררים יותר מן חמשה מפני שלא. היה בהם אנשים ראויים כ"כ, אבל עתה שבירר תחלה מכל שבט ששה נמצא בכל שבט יש למצוא ששה ראויים ורק מן השמים היה רצון שלא יחסרו השנים כי אם משבט זה ושבט זה דוקא ולא מן עשרה האחרים. והקושיא שיש על תירוץ השני הוא דאי משום הכי עדיין קשא למה הוצרך לכתוב שבעים פתקין, יכתוב כ"ב פתקין זקן ושנים חלק, ויביא כ"ד זקנים שנים מכל ששה הנבררים מכל שבט ושבט, וכל אחד יקח פתקא אחת ואז אם חפץ הקב"ה שיהיה מן י"א שבטים ששה ומשבט אחד ארבעה יזמין דאלו המוציאים חלק יהיו שניהם משבט אחד, ואם ירצה שיהיו ששה בעשרה וחמשה חמשה משני שבטים יזמין דאלו השנים המושכים חלק יהיה כל אחד משבט בפ"ע: