אמרי בינה, חלק רביעי; חקרי לב יב

1שאלה הנה אני עבדך הקשה לי נכרי אחד ממ"ש בתורה פרשת כי תצא לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך דאסרה התירה הרבית לישראל עם ישראל, אבל ישראל עם נכרי מותר וכיון דהותר ליקח ממנו רבית הותר נמי לגזול ולגנוב ממנו ג"כ, גם מזה משמע מכל שכן שמותר לאדם להבריח ממינו מן המכס של המלך. תודיעני דבר שאשיב לנכרי ההוא ושכמ"ה:

2תשובה זה שאמר לך דברים אלו אינו בסוג בני אדם אלא בהמה, שאם יש בו דעת לא היה בודה דברים כזבים מלכו להוציא לעז על דברי תורתנו הקדושה שנתנה לנו ע"י נביא אמת הוא מרע"ה אשר כל האומות מודים באמיתותו, לכן אף אתה אמור לו לזה הנכרי הלא ידוע ומפורסם דקים לן הלכה ברירה דגזל הגוי אסור, וכן נמי אסור פסק רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בה' גניבה פרק א' כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא הגנוב ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי עובר ע"ז, איהו גנב זה הלוקח ממון בסתר ואין הבעלים יודעים, אבל לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן, ובהלכות גזלה כתב אסור לגזול כל שהוא מדין ואפילו גוי עובד ע"ז אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלי או עשקו יחזיר עכ"ל, וכן פסק מרן ז"ל בש"ע ח"מ ע"ש:

3וגדולה מזו אמרו בגמרא דחולין דף צ"ד דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של גוי, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' מכירה פרק י"ח הלכה א' אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם אחד גוים ואחד ישראל שוים בדבר זה עכ"ל, וכן פסק מרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' רכ"ח סעיף וא"ו, אסור לרמות בני אדם במקח וממכר אי לגנוב דעתם כגון אם יש מים במקחו צריך להודיעו ללוקח ואף אם הוא גוי עובד כוכבים לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה עכ"ל ע"ש:

4והברחה מן המכס פשוט הוא דאסור וכמפורש בגמרא דבבא קמא בברייתא דאסור להבריח את המכס, ואמר שמואל התם דינא דמלכותא דינא, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' גזלה פרק ה' הלכה י"א וז"ל בד"א שהמוכס כלסטים בזמן שהמוכס גוי או מוכס העומד מאליו, או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה ומניח מה שירצה, אבל מכם שפסקו המלך ואמר שיקח שליש או רביע או דבר קצוב והעמיד מוכם ישראל, לגבות חלק זה למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלים על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן לפי שדין המלך דין הוא, ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה המלך גוי בין שהיה המלך ישראל עכ"ל ע"ש:

5הרי מפורש להדיה דאסור להבריח המכס והמבריח הוא גוזל מנת המלך יר"ה ועונו חמור מאד ורק אם זה המוכס שהעמידו המלך והפקידו ליטול מכס הוא גזלן שלוקח מכס מן התגרים יותר מן הקצבה שקצב המלך כדי להרויח לעצמו יותר ממה שקצב זה הוא הנקרא גזלן, ומותר לאדם להבריח ממונו שלא ידע בו המוכס הפקיד הזה ויגזול אותו ליטול ממנו מכס כפלים, יען דודאי אין המלך רוצה בכך שיגזלו עבדיו את הסוחרים ליטול מהם יותר ממה שמוטל עליהם ולגזול ולעשוק אותם, וכל הלכה זו הוצרכה בימים הקדמונים שהיה אדם זר חוכר המכס מן המלך לשנה או יותר בסך ידוע והוא היה גוזל ועושק ליטול יותר מן הקצוב שקצב לו המלך, על זה אמרו יבריח וינצל, אבל לעת עתה דאכשור דרי והמלך יר"ה אינו חוכר את המכס, אלא מניח פקידים תחת ידו לקבל דמי המכס ולהביאו אל גנזי המלך ואין לוקחים יותר מן הקצוב אפילו פ"ק, הא ודאי וברור דאסור להבריח את המכס, והעובר על זה עונו ישא שגוזל מנת המלך יר"ה:

6ומה שחשב האיש ההוא לדמות גזל וגניבה של הגוי לדין הרבית שמותר ליקח ישראל רבית מן הגוי, הנה זה טעות גדולה ולא דמי הא להא כלל, כי מצות מניעת הרבית שצוה השי"ת את ישראל בה הוא כדי לעשות קשר אמיץ לחזק האהבה ורעות בין אדם לחבירו, על כן ישראל אשר כולם קבלו. עליהם מצוה זו להלוות בחינם בלא רבית נעשה הקשר הזה חזק ואמיץ וקיים, שאם יבא ראובן אצל שמעון ללוות ממנו לא יקח ממנו רבית, ואם יבא שמעון אצל ראובן ללוות ממנו ג"כ לא יקח ממנו רבית, ובזה נעשה הקשר חזק משני הצדדים, משא"כ שאר אומות שאם יבא שמעון ללוות מן הגוי בוודאי יקח ממנו רבית, ואיך יתכן שיהיה ראובן מחוייב ללוות לגוי בלא רבית, הא ודאי אין לך עושק יותר מזה, אבל גניבה וגזל כמו שאסור לישראל לגנוב ולגזול ממון של גוי כן הגוי אסור לו לגזול ולגנוב ממון של ישראל, ולהכי שוין הם בדבר זה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר: