תלמוד ירושלמי בבא קמא ב:ד

1משנה: כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. מִצִּידֵּי הָרְחָבָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית מִתּוֹךְ הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה.

2הלכה: כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית כול׳. רַב אָמַר. עָקְמָה צַוָּארָהּ וְאָכְלָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. וְהָא תַנִּינָן. מִפֶּתַח הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּשֶׁהָיָה חֲמוֹר טָעוּן גְּדָיִים וּבִשְׁעַת עֲבָרָתָן פָּשְׁטוּ צַוָּארֵיהֶן וְאָכְלוּ מִפֶּתַח הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית מִתּוֹךְ הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. רַב אָמַר. אָכְלָה שְׂעוֹרִים מְשַׁלֵּם תֶּבֶן. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִיָיה וּפְלִיג. לְפִיכָךְ אִם אָכְלָה חִיטִּין שֶׁהֵן רָעוֹת לָהּ הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה. שִׁינָּת וְאָכְלָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. מַהוּ שִׁינָּת וְאָכְלָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. הָיְתָה קוּפָּתוֹ מוּפְשֶׁלֶת לַאֲחוֹרָיו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָשְׁטָה פָרָה אֶת פִּיהָ וְאָכְלָה מִמֶּנָּהּ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. סוֹג שֶׁנָּתוּן בְּפֶתַח הֶחָנוּת חֶצְיוֹ מִבִּפְנִים וְחֶצְיוֹ מִבַּחוּץ וּפָשְׁטָה פָרָה אֶת פִּיהָ וְאָכְלָה מִמֶּנָּהּ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.