תלמוד ירושלמי בבא קמא ד:ו

1משנה: שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכּוֹתֶל וְנָפַל עַל הָאָדָם נִתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם לַנָּכְרִי וְהָרַג בֶּן יִשְׂרָאֵל לַנְּפָלִים וְהָרַג בֶּן קַיָימָא פָּטוּר.

2הלכה: שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכּוֹתֶל כול׳. וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם. לְהָבִיא אֶת הַמַּכֶּה וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. אָמַר רִבִּי לָא. וַאֲפִילוּ יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית וּבָא אַחֵר וְהֵמִית הַמֵּמִית חַיָיב. וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. מַה הָאִישׁ מוֹרִישׁ נְזָקָיו לְבָנָיו אַף אִשָּׁה מוֹרֶשֶׁת נְזָקֶיהָ לְבָנֶיהָ. וְאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. בַּכּוֹפֶר שֶׁלְּאַחַר מִיתָה שָׁנוּ.

3תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר שׁוֹר לַחֲבֵירוֹ וְנִמְצָא נָגְחָן. רַב אָמַר. מִקַּח טָעוּת הוּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. לִשְׁחִיטָה מְכַרְתִּיו לָךְ. וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נֶפֶשׁ מַזִּיק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נֶפֶשׁ נִיזָּק. מָאן דְּאָמַר. נֶפֶשׁ נִיזָּוק. הִכָּהוּ הָרִאשׁוֹן הַכָּיַית מִיתָה וּבָא הַשֵּׁינִי וּבִילְבְּלוֹ. אִין תֵּימַר. יֵשׁ נְזָקִים בְּכוּלּוֹ. הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן נִזְקוֹ וְהַשֵּׁינִי נוֹתֵן כּוֹפְרוֹ. אִין תֵּימַר. אֵין נְזָקִין בְּכוּלּוֹ. הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן כּוֹפְרוֹ וְהַשֵּׁינִי פָּטוּר. כְּמָאן דָּמַר. פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁלְּמַזִּיק. אִין תֵּימַר. יֵשׁ נְזָקִין בְּכוּלּוֹ. הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן כּוֹפְרוֹ וְהַשֵּׁינִי פָּטוּר. אִין תֵּימַר. אֵין נְזָקִין בְּכוּלּוֹ. שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.