תלמוד ירושלמי בבא קמא ה:ד

1משנה: הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת חַיָיב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו חַיָיב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַיָיב. רִבִּי אוֹמֵר בְּכוּלָּן עַד שֶׁיְקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר.

2הלכה: הִכְנִיס שׁוֹר לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת כול׳. הִכְנִיס שׁוֹר לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר. נַגַח נָגַף נָשַׁךְ רָבַץ בָּעַט מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל חַיָיב. עַל הַנְּגִיחָה וְעַל הַנְּגִיפָה וְעַל הַנְּשִׁיכָה וְעַל הָרְבִיצָה וְעַל הַבְּעִיטָה וְעַל הַדְּחִיָיה תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָיה.

3רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי. רַב זְעִירָא אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הַכֹּל מוֹדִין בַּבַּיִת שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ. הִכָּנֵס וַאֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. הַכֹּל מוֹדִין בַּשָּׂדֶה שֶׁאוֹמֵר לוֹ. הַכְנִיסֵהוּ וְשׁוֹמְרֵהוּ. מַה פְלִיגִין. בֶּחָצֵר. רִבִּי אוֹמֵר. חָצֵר כְּשָׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חָצֵר כַּבַּיִת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוֹת. גְּדִישִׁים בַּשָּׂדֶה כְכֵלִים בַּבַּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בָּהִיא דְאִית לָהּ מִסְגָּר.