תלמוד ירושלמי בבא קמא ו:ה

1משנה: הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵירָה וְאָכְלָה עֵצִים אוֹ אֲבָנִים אוֹ עָפָר חַיָיב שֶׁנֶּאֱמַר כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וגו׳. עָבְרָה גָדֵר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ דֶרֶךְ הָרַבִּים אוֹ נָהָר פָּטוּר.

2הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵירָה וְאָכְלָה עֵצִים כול׳. מַה קוֹצִים מְיוּחָדִין שֶׁדַּרְכָּן לִידָּלֵק אַף אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִידָּלֵק. תַּלְמוּד לוֹמַר גָּדִישׁ. אוֹ מַה גָּדישׁ מְיוּחָד שֶׁתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע. תַּלְמוּד לוֹמַר קָמָה. אוֹ מַה אֵילּוּ וָאֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁדַּרְכָּן לִידָּלֵק אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִידָּלֵק. לִיחֲכָה נִירוֹ סִיפְסְפָה אֲבָנָיו מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ הַשָּׂדֶה. וְיֹאמַר קוֹצִים קָמָה גָּדִישׁ וְאַל יֹאמַר שָׂדֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן נִיחָא. דְּאָמַר מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְעַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּאָמְרֵי. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָדִישׁ חִטִּים וְגָדִישׁ שְׂעוּרִים. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר שָׂדֶה וּלְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר גָּדִישׁ.

3עָבְרָה גָדֵר שֶׁגְּבוֹהָה אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ דֶרֶךְ הָרַבִּים אוֹ נָהָר פָּטוּר. אָמַר רַבָּה. בְּקוֹדַחַת הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בִּמְקַטֶּפֶת דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָיב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בִּמְקַטֶּפֶת הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּקוֹדַחַת פָּטוּר.