תלמוד ירושלמי בבא מציעא ח:ט

1משנה: הַמַּשְׂכִיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וְנָפַל חַיָיב לְהַעֲמִיד לוֹ בַיִת. הָיָה קָטָן לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל. גָּדוֹל לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַים. שְׁנַיִם לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. לֹא יִפְחוֹת מִן הַחֲלוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן.

2הלכה: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כול׳. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּמַעֲמִידוֹ עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּאוֹמֵר לוֹ. בַּיִת כָּזֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ. אֶלָּא הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לְמוֹכְרוֹ. אָמַר רִבִּי אִמִּי. לֹא [עָלְתָה] עַל דַּעַת שֶׁזֶּה יָמוּת בָּרָעָב. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן מָרִין. מִכֹּל קָנוּי לוֹ. אֶלָּא דּוּ אָמַר לֵיהּ. שִׁיבְקֵיהּ. דְּשָׁרֵי עַד יְמַלֵּא אֲנַקְלֵווסִיס דִּידֵיהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נִיסִי וְלָא קְבִיל. מַה פְלִיג. אָמְרֵי. בְּרַתֵּיהּ הֲוָות מְמַשְׁכְּנָהּ גָּבֵּי חַד רוֹמַי. [וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְמִפְרְקָהּ. וְהוֹרָה רִבִּי אַסִּי שֶׁיִּמְכּוֹר.] בְּגִין כֵּן הוֹרֵי כְרִבִּי אִימִּי.