תלמוד ירושלמי דמאי ז:ב

1משנה: מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס אוֹמֵר מַה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵיר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעְשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִיו וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.

2הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא לְעִנְיָין מְזִיגַת הַכּוֹס.

3מַה נָן קַיָימִין. אִם בְּאוֹמֵר מִכְּבָר מַשְׁקֶה מְעוּרָב הוּא. וְאִם בְּאוֹמֵר לִכְשֶׁיִּשְתֶּה לְמַפְרְעוֹ טֵבֵל שָׁתָה. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין בְּאוֹמֵר מִכְּבָר לִכְשֶׁאֶשְׁתֶּה. וְלֹא נִמְצָא מְטַלְטֵל תְּרוּמָה טְמֵאָה בְשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי לָעְזָר מְשַׁיֵיר כָּל שֶׁהוּא חוּלִין כְּהַהִיא דְּתַנֵּינָן תַּמָּן מְטַלְטְלַין תְּרוּמָה טְהוֹרָה [עִם הַטְּמֵאָה] עִם הַחוּלִין וְלֹא דָמְיָין. תַּמָּן טְמֵאָה לְצוֹרֶךְ טְהוֹרָה. בְּרַם הָכָא חוּלִין לְצוֹרֶךְ טְמֵאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן עִם יְצִיאָתוֹ מִן הַכּוֹס קָדִישׁ.

4תַּמָּן תַּנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים. תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין שֶׁמָּא תִּיבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא זֶה שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ. וְהָדָא. מִתְנִיתָא לֹא כְּרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי הַכֹּל מוֹדִין עַל הַכּוֹס שֶׁהוּא עַל אֲתַר.