תלמוד ירושלמי עירובין א:ב

1משנה: הֶכְשֵׁר הַמָּבוֹי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין לֶחִי וְקוֹרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְחָיַיִם. מִשּׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָחוּת מֵאַרְבַּע שֶׁהוּא אוֹ בְלֶחִי אוֹ בְקוֹרָה וְעַל מַה נֶחְלְקוּ עַל רוֹחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֶחִי וְקוֹרָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלְקוּ:

2הלכה: הֶכְשֵׁר מָבוֹי כול׳. מַה לְחָיַיִם. לְחָיַיִם וְקוֹרָה כְבֵית שַׁמַּי. לְחָיַיִם וְלֹא קוֹרָה כְבֵית הִלֵּל. שְׁלֹשָׁה כְרִבִּי יוֹסֵי. כָּל שֶׁהוּא כְרַבָּנִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶצֶל רִבִּי יוֹסֵי בֶּן פְּרוֹרָה תַלְמִידוֹ לְאוֹבְלִין. וְהַרְאֵהוּ מָבוֹי אֶחָד. וְלֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא לֶחִי אֶחָד בִּלְבַד. אָמַר לוֹ. עֲשֵׂה לוֹ לְחָיַיִם. אָמַר לוֹ. מַה. אַתְּ אָמַר לִי לְסוֹתְמוֹ. אָמַר לוֹ. יִסָּתֵם. וְכִי מַה רְאָיָיה רְשׁוּת לְשַׁבָּת לָבוֹא לְכָאן. הָדָא אָמְרָה. שְׁלֹשָׁה כְרִבִּי יוֹסֵי. אִין תֵּימַר. כָּל שֶׁהוּא כְרַבָּנִן. כָּל שֶׁהוּא סוֹתֵּם.

3תַּנֵּי. וַהֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. דִּלֹ כֵן מָה נָן אָמְרִין. כְּבֵית שַׁמַּי. וְיֵשׁ הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּי וְלֹא כְבֵית הִלֵּל. אֶלָּא בְגִין דְּתַנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מָבוֹי שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אֵינוֹ צָרִיךְ קוֹרָה. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רַב חוּנָא בְשֵׁם רַב. מָבוֹי שֶׁהוּא פָחוּת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם.