תלמוד ירושלמי גיטין א:ג

1משנה: הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים יִתְקַיֵים בְּחוֹתְמָיו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים יִתְקַיֵים בְּחוֹתְמָיו. אֶחָד גִיטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁיחֲרוּרֵי עֲבָדִים שָׁוִין לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא. וְזוֹ אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִיטֵּי נָשִׁים לְשִׁיחֲרוּרֵי עֲבָדִים.

2הלכה: הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כול׳. מִי עִירֵר. רַב חִסְדָּא אָמַר. הַבַּעַל עִירֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הַלְּקוּחוֹת עוֹרְרִין שֶׁלֹּא תִיטָּרֵף מִיָּדָן. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. עַד כְּדוֹן בְּעֶרֶר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ. עֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרַבָּנִין דְּתַמָּן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן לֹא שַׁנְיָיה. הוּא עֶרֶר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ. הִיא עֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ. עֵרֵר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ עֱרָרוֹ בָטֵל. וְעֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ עֱרָרוֹ קַיָים.

3דּתַנֵּי. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְלֹא נִכְתַּב לְפָנָיו וְלֹא נֶחְתַּם לְפָנָיו. הֲרֵי מַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְעוֹשֶׂה עָלָיו בֵּית דִּין וּמְקַיְימוֹ בְחוֹתְמָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אֶלָּא אוֹמֵר. שָׁלִיחַ בֵּית דִּין אָנִי.