תלמוד ירושלמי גיטין ו:ד

1משנה: הָבֵא לִי גִיטִּי אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי אֲסוּרָה לוֹכַל בַּתְּרוּמָה מִיַּד. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר מִיַּד.

2הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי כול׳. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לָעְזָר. אֲנִי אוֹמֵר. אַחַר הַדֶּלֶת מְצָאוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן [עַל] הַמַּעְשְׂרוֹת. קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן מִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר. אֵינוֹ נֶאֱמָן. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֲפִילוּ לֹא אָמַר לוֹ. מִפְּלוֹנִי. אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אֲנִי אוֹמֵר. אֶחָד קָרוֹב מְצָאוֹ וְלָקַח מִמֶּנּוּ. אַתְיָיא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר כְּרִבִּי יוֹסֵי וּדְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסִי. וְלֹא מוֹדֶה רִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאִם אָמְרָה לוֹ. אַל תְּקַבְּלֵהוּ לִי אֶלָּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי. שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. וְהָכָא אֲפִילוּ אָמַר לוֹ. מִפְּלוֹנִי. אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אֲנִי אוֹמֵר. אֶחָד קָרוֹב מָצָא וְלָקַח מִמֶּנּוּ.