תלמוד ירושלמי גיטין ז:ב

1משנה: אָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ. אָמַר לָהֶם כְּתֹבוּ אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב לָעֵדִים וְחָתְמוּ. אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ.

2הלכה: אָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ כול׳. אָמַר לִשְׁנַיִם. אִמְרוּ לִפְלוֹנִי שֶׁיִּכְתּוֹב וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁיַּחְתֹּמוּ. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מַעֲשֶׂה הָיָה בִימֵי רִבִּי וְאָמַר. לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. שְׁמוּאֵל אָמַר. יֵעָשֶׂה וְיֵעָשֶׂה. רַב יִרְמְיָה שָׁאַל לִשְׁמוּאֵל. אָמַר לִשְׁנַיִם. אִמְרוּ לִפְלוֹנִי שֶׁיִּכְתּוֹב וְאַתֶּם חֲתוֹמוּ. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי זֶה גֵט אֶלָּא שֶׁהַדָּבָר צָרִיךְ תַּלְמוּד. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָן הוּא אָמַר. יֵעָשֶׂה וְיֵעָשֶׂה. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁשִּׁינּוּ אֶת עֵדוּתָן.

3נִיחָא לָעֵדִים וְחָתְמוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב טָּרְפּוֹ בַטּוֹפֶס כָּשֵׁר. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל בְּטוֹפְסִין.