תלמוד ירושלמי גיטין ח:ב

1משנה: אָמַר לָהּ כִּינְסִי שְׁטָר חוֹב זֶה אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִיטָּהּ אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִיטֵּיךְ. נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁינָה נֵיעוֹרָה קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִיטָּהּ אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִיטֵּיךְ. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ קָרוֹב לָהּ מְגוֹרֶשֶׁת קָרוֹב לוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

2הלכה: אָמַר לָהּ כִּינְסִי שְׁטָר חוֹב זֶה כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ בִּשְׁעַת מַתָּנָה. הֵא גִיטֵּיךְ.

3כַּמָּה הוּא קָרוֹב. רַב אָמַר. אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי אִלַאי הַיּוֹרֵשׁ. אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי לָעְזָר בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כְּפִישׁוּט יָדַיִים. וְתַנִּינָן. בְּפִישׁוּט יָדַיִם. רִבִּי בָּא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. בְּפִישׁוּט יָדַיִם. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר. אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. כָּאן לַהֲלָכָה כָּאן לְמַעֲשֶׂה. תַּנֵּי רִבִּי לָעְזָר. אֲפִילוּ קָרוֹב לָזֶה מִלְּזוֹ וּבָא הַכֶּלֶב וּנְטָלוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. שְׁמוּאֵל כְּהָדָא דְּרִבִּי לָעְזָר וּפְלִיג. הַמְחָוּוָר בְּכוּלָּן עַד שֶׁיִתְּנֶנָּה לְתוֹךְ יָדָהּ. הָיָה פוֹשֵׁט יָדַיִים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָרוֹב לָהּ מִלּוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. לוֹ מִלָּהּ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. אַבָּא בַּר רַב יִרְמְיָה אָמַר. כָּל הֵן דְּתַנִּינָן מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. מְזוֹנוֹת מִשֶּׁלּוֹ.