תלמוד ירושלמי כתובות ד:י

1משנה: לֹא כָתַב לָהּ אִם תִּשְׁתַּבְּיָין אֶפְרְקִינִיךְ וְאוֹתְבִינִיךְ לִי לְאִינְתּוּ וּבַכֹּהֲנוֹת אֲהַדְרִינִךְ לִמְדִינְתִּיךְ חַיָיב שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין. נִשְׁבֵּית חַיָיב לִפְדּוֹתָהּ וְאִם אָמַר הֲרֵי גִּיטָּהּ וּכְתוּבָּתָהּ תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי. לָקְתָה חַיָיב לְרַפּוֹתָהּ. אָמַר הֲרֵי גִּיטָּהּ וּכְתוּבָּתָהּ תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ רַשַּׁאי.

2הלכה: לֹא כָתַב לָהּ דְּאִין תִּשְׁתַּבְּיָין אֶפְרְקִינִיךְ כול׳. נִשְׁבֵּית חַיָיב לִפְדּוֹתָהּ כול׳. תַּנֵּי. יְבָמָה שֶׁנִּשְׁבֵּית אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָיבִים לִפְדּוֹתָהּ. רִבִּי חִיָיה בַר אַשִׁי בְשֵׁם רַב. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁנִּישְׁבֵּית בְּחַיֵי בַעֲלָהּ אֶלָּא אֲפִילוּ שֶׁנִּשְׁבֵּית לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָיבִין לִפְדּוֹתָהּ. רִבִּי חִיָיה בַר אָחָא. מַתְנִיתִין מְסַיְיעָא לְרַב. וְאוֹתְבִינִיךְ לִי לְאִינְתּוּ. אֵין כָּאן אִינְתּוּ.

3וּבַכֹּהֲנוֹת אֲהַדְרִינִיךְ לִמְדִינְתָּא. מָה. לִמְדִינְתָּה מַמָּשׁ. לְיִישׁוּב.

4תַּנֵּי רַבָּן שֶׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כָּל מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִיצָה מִתְרַפֶּה מִכְּתוּבָתָהּ. וְשֶׁאֵין לָהּ קִיצָה מִתְרַפְּאָה מִן הַנְכָסִין. כְּהָדָא. חָדָא אִיתָא אֲתַת לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ. קְצַץ הוּא אַסְיָיךְ. אָמְרָה לֵיהּ. לָא. לֹא כֵן אָמַר רִִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַל תַּעַשׂ עַצְמָךְ כְּעֹרְכֵי הַדַּיָינִין. שֶׁלֹּא לְגַלֹּות לְיָחִיד אֶת דִּינוֹ. יְדַע הָיָה בָהּ שֶׁהִיא כְשֵׁירָה.