תלמוד ירושלמי כתובות ז:ב

1משנה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעוֹם בְּאֶחָד מִכָּל מִינֵי פֵירוֹת יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵים שְׁנַיִם יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. וּבְכוֹהֶנֶת שְׁנַיִם יְקַיֵים שְׁלֹשָׁה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.

2הלכה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ כול׳. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁמַּדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ מֵחַיִים. אֶלָּא בְּשֶׁנָּדְרָה אִשָּׁה וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר לָהּ. אִם תֹּאכְלִי מֵחֶפֶץ פְּלוֹנִי תְּהֵא אֲסוּרָה מִנְּכָסָיו. אָכְלָה מֵאוֹתוֹ הַחֶפֶץ וּתְהֵא אֲסוּרָה מִנְּכָסָיו. וָהֲנֵי רֹאשָׁהּ דְּפִירְקָא. אֲבָל בְּשֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵיפֵר לָהּ וּכְמָאן דָּמַר. הוּא נָתַן אֶצְבָּעוֹ בֵּין שִׁינֶּיהָ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. אָמַר רִבִּי חוּנָה. אֲפִילוּ כְמָאן דָּמַר. הִיא נָתְנָה אֶצְבָּעוֹ בֵּין שִׁינֶּיהָ תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. מוֹדֵי בְמַקְנִיטָהּ וְנָדְרָה.