תלמוד ירושלמי נזיר ו:ד

1משנה: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַּיַּיִן כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלַּח אַל תְּגַלַּח וְהוּא מְגַלֵּחַ חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה מִיטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּיטַּמֵּא אַל תִּיטַּמֵּא וְהוּא מִיטַּמֵּא חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

2הלכה: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַּיַּיִן כול׳. נָזִיר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַתִּגְלַחַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. מֵאַחַר שֶׁאֵין מַתְרִין בּוֹ עַל הַטּוּמְאָה אֵין מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן. גָּרַשׂ כּוּלָּהּ הִילְכְתָא בְּפֶרֶק גֹ.

3הָיוּ לְפָנָיו צְלוֹחִיּוֹת שְׁתַּיִם. אַחַת שֶׁלְּמַיִם וְאַחַת שֶׁלְּיַיִן. נָטַל וְשָׁתָה אוֹתָהּ שֶׁלְּמַיִם. אָמְרוּ לוֹ. הֲוֵי יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּמַיִם אַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּיַיִן וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵתִים. וְאַתָּה מִתְחַיֵיב יֹ מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָיָיה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם הָיְתָה צְלוֹחִית אַחַת שֶׁלְּיַיִן וְהִתְחִיל לִשְׁתּוֹת בָּהּ. אָמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ אִם תִּשְׁתֶּה אֶת כּוּלָּהּ יֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה זֵתִים וְתִתְחַיֵּיב עֲשָׂרָה מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָיָיה בְדַעַת הַזֹּאת.

4הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שַׁפּוּדִין. אַחַת שֶׁלִּשְׁחוּטָה וְאַחַת שֶׁלִּנְבֵילָה. נָטַל לֶאֱכוֹל אוֹתָהּ שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אָמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מַה שֶׁאַתָּה אוֹכֵל שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אִם אַתְּ אוֹכֵל אֶת הַנְּבֵילָה וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַיֵיב עָלֶיהָ עֲשָׂרָה מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָיָיה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם הָיָה שַׁפּוּד אֶחָד שֶׁלִּנְבֵילָה. הִתְחִיל לֶאֱכוֹל בּוֹ. אָמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ אוֹכֵל כּוּלּוֹ וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַיָיב יֹ מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָיָיה בְדַעַת הַזֹּאת.