תלמוד ירושלמי נדרים א:ד

1משנה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה חַטָּאת תּוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁאֵינִי אוֹכַל לָךְ אָסוּר וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הַקָּרְבָּן כַּקָּרְבָּן קָרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ אָסוּר. לַקָּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם פִּי הַמְדַבֵּר עִמָּךְ וְיָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ וְרַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ אָסוּר.

2הלכה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה. כול׳. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. הָקָרְבָּן מוּתָּר. כַּקָּרְבָּן אָסוּר. מַה פְלִיגִין. קָרְבָּן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין אָמְרִין. קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא אָסוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי יוּדָה. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בָּאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין מַטִּילִין אוֹתוֹ לַחוּמְרִין. הָאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא אָסוּר.

3חָלִיל הֶחָלִיל לְחַלִיל בֶּחָלִיל. בֵּין שֶׁאוֹכַל לָךְ בֵּין שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. לָחוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. אָסוּר. חוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. מוּתָּר.

4רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר מִמַּשְׁמַע לָאו אַתְּ שׁוֹמֵעַ הֵין. לֹא קָרְבָּן מִזֶּה. דְּלָ נָא אֲכִיל מִן דִּילָךְ. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ חוּלִין הוּא. לֵית הוּא קָרְבָּן.

5הִילּוּכִי עָלֶיךָ. דִּיבּוּרִי עָלֶיךָ. לֹא אָמַר כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁמַּתְפִּיס אֶת הַנֶּדֶר בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. נֶדֶר נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. עֵינִי רוֹאָה לָךְ. אָזְנִי שׁוֹמַעַת לָךְ. אָסוּר. אַתְּ אוֹמֵר. יָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ. אָסוּר. חָרַשׁ עִמּוֹ בַקַּרְקַע עַד כַּמָּה הוּא אָסוּר. עִמּוֹ כְּדֵי שְׂכָרוֹ אוֹ עַד כְּדֵי הֲנָיַית קַרְקַע. גְָּדַר עִמּוֹ בַתַּנּוּר עַד כַּמָּה הוּא אָסוּר. עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ אוֹ עַד כְּדֵי הֲנָיַית תַּנּוּר.