תלמוד ירושלמי נדרים ח:ו

1משנה: קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. עַד רֹאשׁ אֲדָר עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.

2הלכה: הָדָא אָמְרָה. נִיסַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. תִּשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. שֶׁלֹֹּא תֹאמַר. יַעֲלֶה רֹאשׁ חוֹדֶשׁ אֲדָר תַּחַת אֶלּוּל וִיהֵא מוּתָּר בְּאֶלּוּל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ.

3רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. וְהוּא שֶׁנָּדַר וְאַחַר כֵּן עִיבְּרוּ. אֲבָל אִם עִיבְּרוּ וְאַחַר כֵּן נָדַר לֹא בְדָא. לְעִנְיָין שְׂכַר בָּתִּים לֹא שַׁנְיָיא. זֶה אוֹמֵר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן. וְזֶה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי. יְחַלְּקוּ חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר. אִיתָא חֲמִי. לִנְדָרִים לֵית אַתְּ חָשֵׁישׁ וּלְמָמוֹן אַתְּ חָשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. וְהֵן שֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׂכִּיר. אֲבָל הִשְׂכִּיר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. וּלְעִנְיָין שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבְאֲדָר הַשֵּׁינִי. אְלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי. תִּינְיָין. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲדָר הַשֵּׁינִי כּוֹתֵב תָּׄי״ו וְדַיּוֹ.