תלמוד ירושלמי פאה ה:ה

1משנה: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ הַמּוֹכֵר מוּתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם אֶת הַפּוֹעֵל עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. וּמִי שֶׁאֵינוּ מֵנִיחַ אֶת הָעֲנִיִים לְלַקֵּט אוֹ שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶת אֶחָד וְאֶת אֶחָד לָאו אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵיעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִים. עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.

2הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁמָּכַר לוֹ שָׂדֵהוּ וְקָמָתָהּ. אֲבָל מָכַר לוֹ קָמָה וְשִׁיֵיר לוֹ שָׂדֶה אֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא שָׂדְךָ וְאֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא קְצִירְךָ.

3אִם עוֹשֶׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִים. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעוֹשֶׂה כֵן גוֹזֵל עֲנִיִים. פּוֹעֵל שֶׁעָשָׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל לְבַעַל הַבַּיִת וְלָעֲנִיִים וְעַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.

4רַב יִרְמְיָה וְרַב יוֹסֵף חַד אָמַר אֵלּוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם. וְחָרָנָה אָמַר אֵלּוּ שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן. לְסַמְיָא צְוָוחִין סַגְיָא נְהוֹרָיָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק וַעֲנִיִים מְרוּדִים תָּבִיא בָּיִת. אָמַר רִבִּי אָבִין אִם עָשִׂיתָ כֵּן מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הֵבֵאתָ בִּיכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. נֶאֱמַר כָּאן תָּבִיא. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ וגו׳.