תלמוד ירושלמי פסחים ה:ח

1משנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִין אֶת הָעֲזָרָה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבֶת וּזְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

2הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. לֹא כָל שְׁבוּת הִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ. וְהָיוּ הַכֹּהֲנִים מִשְׁתַּקְּעִין בַּדָּם עַד אַרְכּוֹבוֹתֵיהֶן. כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מַסְטָוִיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין לָהֶן.

3תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבִּי יוּדָה מְחַיֵּיב בְּדַם הַתַּמְצִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא רִיבָה אוֹתָהּ רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהִכָּרֵת. אָתָא רִבִּי חִזִקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא רִיבָה אוֹתָהּ רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהִכָּרֵת. תַּמָּן אָמְרִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא מַתְנִיתָא כֵן. אָמְרוּ לוֹ. וְהֲלֹא דַּם הַתַּמְצִית הוּא. וְדַם תַּמְצִית פָּסוּל עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְעוֹד מִן הָדָא. וְרוּבּוֹ לֹא נִתְקַבֵּל בְּכֶלִי. וְדָם שֶׁלֹּא נִתְקַבֵּל בְּכֶלִי פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְאִית לְרִבִּי יוּדָה דָּם מְבַטֵּל דָּם. כְּמַה דְלֵית לֵיהּ הָדָא וְהוּא מְקַבֵּל מִינְּהוֹן. כֵּן לֵית לֵיהּ הָכָא וְהוּא מְקַבֵּל מִינְּהוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. אֵין לִי אֶלָּא דַם הַנֶּפֶשׁ בְּמוּקְדָּשִׁין דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לַכַּפָּרָה. מְנַיִין דַם הַנֶּפֶשׁ בְּחוּלִין. וְדַם תַּמְצִית בֵּין בְּחוּלִין בֵּין בְּמוּקְדָּשִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר דָּם. וְכָל דָּם. כְּשֶׁהוּא אֶצֶל נֶפֶשׁ הוּא מַזְכִּיר כַּפָּרָה. אֶצֶל תַּמְצִית אֵינוֹ מַזְכִּיר כַּפָּרָה.