תלמוד ירושלמי סנהדרין ח:ה

1משנה: הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם אוֹ חִיגֵּר אוֹ אִילֵּם אוֹ סוּמֶא אוֹ חֵרֵשׁ אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא גִידְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ וְלֹא חִיגְּרִים וְאָמְרוּ וְלֹא אִלְּמִין בְּנֵנוּ זֶה וְלֹא סוּמִים אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ וְלֹא חֵרְשִׁים. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִילְקֵל נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקַל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֵנוּ זֶה זֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.

2הלכה: הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם כול׳. כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ דּוֹרֵשׁ בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ כָּךְ אַתְּ דּוֹרֵשׁ בְּזִקְנֵי בֵית דִּין. שֶׁנֶּאֱמַר ויָצְאוּ פְּרָט לְחִיגְרִים. וְאָמְרוּ פְּרָט לְאִילְּמִים. יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ פְּרָט לְגִידְמִים. וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ פְּרָט לְסוּמִין. מַגִּיד הַכָּתוּב כְּשֵׁם שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שְׁלֵימִין בְּצֶדֶק כָּךְ הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת שְׁלֵימִין בְּאֵיבָרֵיהֶן.

3אָמַר רִבִּי יוֹחָנַן. מֵת אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ נִסְקַל. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. אֵינוֹ נִסְקַל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה דִין שֵׁינִי רִאשׁוֹן. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מַתְנִיתָה.