תלמוד ירושלמי סנהדרין ח:ח

1משנה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִידּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית אִם יֵשׁ לוֹ דָמִים חַיָיב אִם אֵין לוֹ דָמִים פָּטוּר:

2הלכה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת כול׳. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה אֶחָד מִשְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה כְמָשָׁל. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ. אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ. וְכִי עָלָיו לְבַדּוֹ הַחַמָּה זוֹרַחַת. וַהֲלֹא עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם זוֹרַחַת הַחַמָּה. אֶלָּא מַה זְרִיחַת הַחַמָּה מְיוּחֶדֶת שֶׁהוּא שָׁלוֹם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לִגְנוֹב פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג. אָמְרָת שֶׁאִם בָּא לִגְנוֹב וַודַּאי וַהֲרָגוֹ הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג נֶהֱרַג. מִיכָּן אַתְּ דָן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ. לוֹמַר. מַה עֲבוֹדָה זָרָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הָאָרֶץ וּמְחַלֶּלֶת אֶת הַשֵּׁם וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה ודוֹחִין בָּהּ אֶת הַסָּפֵק. כָּל שֶׁכֵּן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַסָּפֵק.

3כְּתִיב אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. בַּמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת יֵשׁ לוֹ דָּמִים. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אֲפִילוּ חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים. לְפִי שֶׁמָּמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְנַפְשׁוֹ. חֲמִי לֵיהּ אֲזִיל בָּעֵי מֵיסַב מָמוֹנֵיהּ מִינֵּיהּ וְקָאִים עֲלוֹי וְקָטְלֵיהּ. רַב הוּנָא אָמַר. נָטַל אֶת הַכִּיס וְהָפַךְ אֶת פָּנָיו לָצֵאת וְהָלַךְ לוֹ וְעָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ אֵין הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. מַה טַעֲמָא דְרַב הוּנָא. כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. רַב אָמַר. כָּל דְּיֵיתֵי עֲלַי אֲנָא קְטַל לֵיהּ חוּץ מֵחֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא דַּאֲנָא יְדַע דְלָא אֲתִי אֶלָּא מֵיסַב מְגוּסָתֵיהּ מִינַּיי. אֲמַר רִבִּי יִצְחָק. מִכֵּיוָן דְּאַבְרֵי לִיבֵּיהּ עֲלוֹי לְמֵיעֲבֲד לֵיהּ דָּא מִילְּתָא אֵין זֶה חֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא.